מלחמה והתנגשות מעל פני השטח הן ביטוי לעולם תרבותי ערכי רוחני עמוק מתחת לפני השטח.
אדם שולח את ידו להכות בחברו, כי הראש, המוח, ״מערכת ההפעלה״ שלו, תפסה את המציאות באופן כזה שראוי ונצרך להכות.
כך הרי כל המציאות הגלויה הינה נגזרת של תפיסות עולם ורעיונות, ובאופן כפול ומכופל, מלחמה הינה תוצר של התנגשות רעיונית תרבותית קיצונית.
הסיבות ושורשי הדברים נכתבו פה לא פעם וביתר חידוד לאחרונה על ידי עזרא היימן.
במלחמה הנוכחית ערבוב העורף והחזית הינו בולט יותר מאי פעם.
אם בעבר היה שדה קרב מתוחם יחסית, רחוק אי שם, בו נפגשו הכוחות ושם לחמו אחד בשני, כיום המלחמה מדלגת על ״קו המגע״ הזה..
הירי מכוון אל מרכזי האוכלוסיה, אל העורף. אל המשפחות.
כאילו לסמן לנו את יעדי האויב ומטרתו – פגיעה בעם ישראל כולו, החלשתו, גרימת ייאוש מהחיים עצמם וערעור רצונו לפרוח, לשגשג ולהביא בשורה לעולם.
לעולם אולי לא בלטה כל כך הסוגיה הזו. כל הארץ חזית אחת, חזית אחת מחוברת של עורף וחזית, חזית ועורף.
כולם שותפים כמקשה אחת במלחמה הזו.
לכן דרוש איזון והתגברות השכל והמוח על הלב והרגש.
ללוחמים בחזית במידה רבה קל יותר. האויב מוחשי וקרוב.
אבל לעורף יש אתגר.
מצד אחד, דרושה שמירת רוח גבורה בעורף, דחיית דמיונות על הסף, אי נתינת מקום לחולשה ורפיון, ומאידך, סיוע רגיש וגילוי אמפטיה לקושי הטבעי שעולה מכל עבר. אי אפשר להגיד סתם בגסות קומוניסטית, במסווה של גבורה ונחישות ״מה את/ה בוכה ?״ אפשר פשוט להתחיל מהזדהות כנה ואמיתית. ורק אחכ להתרומם הלאה.
לא להטביע את הפרט בדאגתו כמובן. אך גם לא לטאטא את רגשותיו.
אלו דברים שמהווים אוויר וחמצן ממש ללוחמים בחזית.
הסיוע איש לרעהו הינו תחמושת וכלי מלחמה כפשוטו במלחמה הזו.
דמיינו את השיח הבא לאחר פגיעת טיל בבית בעורף בין עיתונאי המחפש דמעות ובכי קורעי לב לבין גברת או אדון מאוזנים ושקולים:
עיתונאי: ״שלום, איך התחושות שלכם ? אני בטוח שקשה מאוד לחיות כך במשך שנים..״
גברת/ אדון: ״תשמע, אם אתן כעת רק דרור לרגשותיי אתה תקבל פה מונולוג שוודאי יסייע לחשיפת הכתבה שלך ואף לאויב. לא אעשה זאת״.
״בטווח הקצר, המיידי, הרגש מציף אמנם, אבל כשזוכרים שיש פה מאבק ענק בין בני האור לבני החושך שאנחנו בטוחים שננצח בו, מתמלאים כוחות״
״אתה יודע שזה לא התחיל עכשיו כן ? זהו מאבק ארוך. וזה אתגר פנימי אצלנו בתוך ליבנו להבין זאת. לכן אי נוחות רגעית במושגים של נצח נדחים לגמרי כעת״.
״נצח כן ? אתה יודע מה זה ? משהו כזה ארוך ארוך שאנחנו רק חוליה בו. תמיד מזכירים את זה ביום הזיכרון״.
״אגב, לאדם גאוותן קשה לתפוס זאת, כי הוא חש רק את הכאן והעכשיו הזמניים ורק את עצמו״
לכן קשה לו להשתחרר למחשבות שהם לא רק על עצמו, מזל שהעם שלנו לא כזה״
״בקיצור תשמע, המחיר כואב אמנם, אבל זה מגוחך לחלוטין לחשוב שמישהו ישבור את העם הזה.
תראה את הילדים האלה, אתה יודע כמו של כולנו, תראה את העיניים הטובות שמתגעגעות לאבא מצד אחד אך גם גאות בו שהלך להילחם ברעים״
״תגידו אגב, אכלתם משהו ? שתיתם ? יש לכם איפה לישון ? אולי אתם רוצים לנוח קצת אצלנו..? בואו בואו תיכנסו..״
