היום פורסם התפריט העשיר של מחבלי החמאס בכלא.
אני מניח שרבים בקבוצה הזו לא יכולים להתחרות בתפריט עשיר ומגוון שכזה בביתם הפרטי.
זוהי עוולה מוסרית זועקת לשמים.
אין לתאר את גודל הניתוק.
מסקנה: מישהו אחר החליט על כך, וודאי לא השר הממונה.
ביום שישי פרסם ידידיה מאיר מאמר מטלטל על מפגש בחיפה של רא״ל לשעבר דן חלוץ ועל האופן בו הוא רואה את המציאות ומה הוא וחבריו מתכננים ל״יום שאחרי״. הוא לא נעצר, לא נחקר, לא הוקע ברבים. כלום. דממה.
מדובר בעיתונאי מנומס, לא בוטה ולא גס רוח. דברים לא פשוטים כלל.
מסקנה: דבריו של חלוץ נתפסים כלגיטימיים ע״י רשויות החוק. לא ע״י השר הממונה.
אמש פורסם שהאלוף טולדנו העיר לשרה סטרוק על שאלתה, על האם ישנם טייסים שנמנעים מלתת סיוע לכוחות היבשה בגלל מניעים ״מוסריים״.
רוה״מ גיבה את השרה ואמר לאלוף שלא ייתן ציונים לשרים.
בתקשורת תקפו כמובן את השרה ומיד החל קמפיין להגנה על קציני צה״ל מפני השרים הסוררים, כאילו אנו חיים בצפון קוריאה.
מסקנה: קציני צה״ל מאותרגים לגמרי. הם עדיני הנפש ו״הצדיקים״, ואילו השרים ״קצת״ פחות.
על מה הבהלה בדיוק ?? אולי עלינו להכות על חטא על כך שלא שאלנו יותר שאלות ובעוצמה גדולה מדי ?? על כך עלינו לומר ״אבל אשמנו״.
מסקנה: האלוף כמייצג הפקידות נתפס כ״שומר הסף״ ואילו השרים אויבים.
ולפני שעה קלה פורסם שבג״צ אמור לפרסם הערב את תשובתו ביחס לעילת הסבירות.
אל תעצרו את נשימתכם.
המגמה ככל הנראה תימשך – נגיסה אגרסיבית, שחצנית וחסרת כל ביסוס בסמכויות נבחרי הציבור, כלומר בכולנו!
המסקנה הפשוטה היא שדווקא כעת, תוך כדי מלחמה, ממשיך ה״דיפסטייט״ בכל כוחו להפר את האיזונים בין הרשויות.
אלו דוגמאות על קצה המזלג מהימים האחרונים.
העם, ע״י נבחריו, לא נספרים. לא קובעים דבר מהותי על גורלם. זוהי המסקנה הפשוטה.
כך הועבר חוק כבוד האדם וחירותו ימים ספורים לאחר רצח רבין כשהציבור המום מהאירוע ועסוק בדברים אחרים וכך קורה גם כיום שעה שהאומה נלחמת על חייה וטובי בניה נופלים בכל יום.
והשאלה המתבקשת לפתחנו:
איזה מענה בוגר, אחראי, נחוש ונחרץ נביע במאבק החדש, ישן הזה.
תחת מעטה האחדות הנדרשת יש מי שעוסק בקריעת העם לגזרים.
אל תדחו את האמירה הזו עקב אנינות טעם וצמחונות אישיותית.
תתמודדו, תבדקו, תאמתו את דבריי או תסתרו אותם באופן רציני, אבל אל תתעלמו מהם.
זהו רגע האמת שהולך ומתקרב.
לא נוכל להתעלם, גם, ודווקא, בעת מלחמה !
