ההורים יצאו לסידורים והשאירו את הילדים לבדם בבית.
״הם אמנם ילדים אך הם כבר עצמאיים״. אמרו לעצמם ההורים.
הילדים התמימים התנהלו להם בנחת עד לאותו הרגע.
לפתע, זרם עצום של מים שטף את הבית.
זרם עכור מלא רפש וריח רע.
קשה היה לעצור את השטף הזה.
הביוב עלה על גדותיו ומכל פתח זרמו מים רבים ועצומים.
תחושת תסכול וייאוש אחזה בהם. מאיפה מתחילים ??
כל ניסיון להציל משהו מהרהיטים, מהספרים וממכשירי החשמל היה חסר תועלת ומגוחך, המים פשוט שטפו את הכל.
הילדים החרוצים והמסורים רצו ממוקד למוקד להציל משהו מהציוד יקר הערך, אך הוא כבר ניזוק באופן משמעותי.
ההורים, חשו שמשהו רע מתרחש ומיהרו אל הבית.
האבא, מבוגר, מפוכח ומנוסה, הבין מיד שהמאמצים לעצור את התקלה הזו, לא ממוקדים במקום הנכון.
״עזבו את הציוד, קודם סגרו את הפתחים״ צעק אליהם.
״אבל אבא, מה עם הספרים שנרטבים , והמחשב שיתקלקל, והטלביזיה החדשה..?״ צעקו הילדים נואשות.
״עזבו את הכללל !!! רק סגרו את הפתחים כבר..״
צעק אליהם בשנית אביהם.
לאט לאט הם החלו להבין שאם לא ירוצו לסגור ולחסום את מוקד הבעיה, שום ציוד לא יוכל להינצל, ואולי אף הם, יישטפו עם הזרם אל תהום הנשייה.
הם איתרו פתח אחר פתח וסגרו אותו הרמטית.
וזה היה יעיל מאוד.
המים המעופשים נשארו שם כמובן אך השיטפון נעצר מיידית.
עוד ייקח זמן ועמל רב כדי לתקן את הנזק, אבל העיקר כבר אירע.
המגמה התחלפה לגמרי.
מקרב אבוד חסר תועלת, הם עברו לחסימת השיטפון לגמרי.
הצבע החל לחזור ללחיים החיוורות.
שלב ה״סור מרע״ הסתיים. כעת סוף סוף אפשר לתקן באמת.
——————————————————
הביוב ממנו נבע כל השיטפון הגדול הוא כל מוקדי עיצוב התודעה ובראשם התקשורת.
לעולם לא זעק פער עצום כל-כך בין רוח העם הגדול הזה לבין מוקדי עיצוב התודעה שלו.
אדם בוגר מבין שאי אפשר להיות ניזון מאינטרנט ללא סינון, מאקדמיה ללא חיסון, מתקשורת ללא תכנון, וממסכים ללא מינון. פשוט.
אדם בוגר גם לא בונה בית מפואר כשבמרכז הסלון מוצב ביוב ענק מבעבע ללא חסם וללא בקרה, ועוד בעת מלחמה.
השאלה הגדולה היא בעיקר, האם אנו מבינים זאת.
ואם לא, זו כבר בעיה אחרת.
בכל מקרה בידנו התיקון.
וכדי להקל את מלאכת התיקון חייבים קודם לסתום את הצפת הבית הפרטי והלאומי מהביוב התודעתי הזה.
התיקון הגדול יתחיל פה.
