לפני שנכנסים לסוגיה הנפיצה הזו, מהחמורות ביותר שנראו פה, כדאי לעשות מאמץ לבחון את מקורות המידע ואת האינטרסים שלהם.
לנסות להבחין בין עיקר לטפל, להיאחז בדברים הידועים שעליהם אין מחלוקת, ולעשות אבחנה בין עובדות לפרשנות.
א. הרובד הגלוי והידוע
אלי פלדשטיין, דוברו לענייני צבא של ראש הממשלה, נאשם ש׳הדליף׳ מסמך מסווג.
ראשית, המילים ׳הדליף מסמך לראש הממשלה׳ הן כמובן הנדסת תודעה החושפת את כל הסיפור, היות וכל מסמך באשר הוא ראוי שיגיע לראש הממשלה.
הבעיה אם כך היא כנראה פרוצדורלית ולא מהותית.
שנית, היו הדלפות רבות ונשנות שהזיקו למדינת ישראל, אף אחת מהן לא נחקרה, אלא דווקא זאת. במהירות, במוטיבציה וביעילות מצמררות של משטרים אפלים.
שלישית, הטיפול האישי הדרקוני והמטורף בפלדשטיין, שהעביר מסמך המסייע דווקא למדיניות ממשלת ישראל, עד כדי מצב שנשקפת סכנה לחייו – מחייב כל אדם ישר להתקומם.
פלדשטיין ניסה לתקן את מה שהנגדת מ-8200 לא עשתה, או התצפיתניות, לפני טבח שמחת תורה; אל לנו כמובן להאשימן. הן פעלו על פי הפרוצדורות.
(בעבר אמרו בצה״ל, ש: 'מקצועיות היא לעשות את הדבר הנכון, לא משנה מה אומרים לך. וצייתנות היא לעשות מה שאומרים לך, לא משנה מה נכון׳).
רביעית, אנחנו כבר לא מאמינים למערכות אכיפת החוק. האמון הנמוך במערכות הללו – נמוך בצדק. הן נתפסו לא אחת בקלקלתן ובחוסר יושרתן, ויצטרכו לקנות את אמוננו בחזרה בעמל רב.
מי שממשיך לתת אמון בקלות במערכות הללו הוא שותף לעוול מוסרי, התומך במדיניות סדום בשם ממלכתיות מדומה. והוא משול לאדם שרימו אותו פעם אחר פעם וממשיך להתנהל באותה דרך.
חמישית, צריך למסגר את הדיון מסגור אחר לגמרי: האם ייתכן שמידע ממשיך להיות מודר ממקבלי ההחלטות?
האם ייתכן שלמישהו מאוד חשוב לשלוט במידע, וממילא בנגזר ממנו?
מי שממשיך לתת אמון בקלות במערכות הללו הוא שותף לעוול מוסרי, התומך במדיניות סדום בשם ממלכתיות מדומה
ב. הרובד העמוק יותר
מתחולל פה קרב איתנים לא סמוי בין העם הבריא, המעוניין בחירות ובעצמאות לנהל את חייו על פי זהותו, לבין אליטה מנותקת, יהירה ואלימה, המבקשת לעקור כל סממן של זהות ולקדם מדינה שחבורת ׳מומחים׳ ינהלו אותה.
(זוהי מערכה המתחוללת במערב כולו, ועל כך גם התנהלה בין היתר מערכת הבחירות בארה״ב).
מי השחקנים?
בצד האחד – ׳רבבות עמך בית ישראל׳, המיוצגים ברובם על ידי ממשלה לאומית הרוצה לנצח במלחמה ומתמודדת עם אתגרים מטורפים מבית ומחוץ.
׳אבן הראשה׳ של המחנה הזה היא נתניהו, ולכן החיצים מופנים אליו במשך שנים.
ובצד השני – אליטה פקידותית צפופת שורות וחסרת גיוון, הנתמכת על ידי התקשורת, האקדמיה, הממסד הביטחוני וכל מיני 'לשעברים' שאיבדו מזמן את שפיותם. רחמים.
מה מתרחש פה מתחילת המלחמה?
האליטה המיוצגת בצמרת הצבא, האחראית לטבח בשמחת תורה והמתנהלת בצורה עדרית ובחוסר גיוון מחשבתי, היא לעומתית מאוד לדרג הנבחר.
מידור ראש הממשלה מהמידע החמור ערב הטבח מעיד יותר מכל על התפיסה הבסיסית של המערכת.
צמרת הצבא (לא דרגי השטח) גוררת רגליים, מתנהלת בעצלתיים, מדיחה קצינים מעולים כמו עופר וינטר ונוחי מנדל או נוזפת בברק חירם, מסרבת לכבוש שטח, אינה חוקרת את הפגיעה בלוחמי המילואים בשדה תימן, מתנהלת על פי תפיסתו המעוותת של פרופ׳ אסא כשר החתום על ׳הקוד האתי׳ של צה״ל, מחפשת עסקה בכל מחיר וממשיכה לסרב לשלוט בסיוע ההומניטרי לעזה.
מה אירע לאחרונה?
למרות האמור לעיל, הכוחות שבשטח דוחפים קדימה, פועלים במרץ ובמסירות ומביאים הישגים למרות ניהול מערכה כושל.
שר הביטחון, שתפקד כיו״ר ועד עובדים, פוטר והוחלף, הממשלה הורחבה והתייצבה, לצה״ל נרשמו הצלחות בלבנון הנזקפות, שומו שמיים, גם לטובת ראש הממשלה, וממשל פרו ישראלי נבחר בארה״ב.
עם ישראל הגדול הולך ומשתחרר מעניבת החנק!
מי היה מאמין?
ניכר שהלאומיות והיהדות ממשיכות לגדול למרות כל מהנדסי התודעה.
כך עולה מכל סקר.
אלי פלדשטיין הוא רק סימבול. בעצם – את תפיסת עולמנו מבקשים להשליך לבור
ואיך זה קשור לאירוע אלי פלדשטיין?
נראה שאת הממשלה הזאת לא יהיה אפשר להחליף בקלות. עוד רגע, כך מצפים, גם תינתן לישראל תמיכה מהמעצמה שמעבר לים, המחסנים ייפתחו והחימושים יזרמו. הרוע יוכרע, ברמה זו או אחרת, ועם ישראל יֵצא מהמְצרים.
מי יודע לאילו גבהים יוכל העם הזה עוד להגיע, וכיצד זה ישפיע למרחקים?
ולכן – כל המתנגדים לרוח ישראל האמיתית נעמדים על רגליהם האחוריות.
מחוץ – האפיפיור, המהווה ׳ססמוגרף׳ להבנה ש'מלחמת עולם תרבותית' מתרחשת פה, חושף את פרצופו האמיתי וקורא לחקור את מדינת ישראל על 'רצח עם' בעזה, ובארה"ב פועל ממשל פרוגרסיבי מסוכן לפני החלפה.
ומבית – ה'אליטה' וזרועותיה בפרקליטות, בתקשורת, במערכות הביטחון ובצמרת הצבא.
כולם בלחץ אטומי. ההגה הולך ונשמט מאחיזתם.
ולכן, כל האמצעים כשרים כדי לפגוע ב׳אבן הראשה’ של המהלך – ראש הממשלה. עד כדי דחיקת נחקר המקורב אליו למצבי קיצון, עד כדי הרעת תנאיו יותר מאלה של אסירי הנוח'בה המתועבים.
אלי פלדשטיין הוא רק סימבול. בעצם – את תפיסת עולמנו מבקשים להשליך לבור.
הקשיבו לפרופסור משה כהן אליה מסביר שמדובר באירוע פסיכולוגי (אגו),
סוציולוגי (חילופי הגמוניה) ואידיאולוגי (אוסלו מול מדינה יהודית) כאחד
ומה עכשיו?
בעת הזאת אפשר לעשות הרבה דברים, כל אחד וכישוריו, אבל קודם כל צריך לחשוב נכון.
ראוי לתמוך במשפחותיהם של פלדשטיין ושל הנגד מאמ״ן, וראוי להפגין כחוק נגד הנוגעים בדבר. אבל חשוב בעיקר דבר אחד:
אסור לשתוק!
לא להיבהל ולא למצמץ. יש להיאחז במוט האוהל היציב של זהותנו ולזכור, ששום דיקטטורה לא הצליחה לקום כשהעם אמר את דברו באומץ!
ומילה אחרונה.
לכל העוסקים במוסר, אתיקה וספורט הגינויים – אם אתם ממלאים פיכם מים כעת, עשו טובה, חיסכו מאיתנו את הגינוי הבא שלכם.
הוא כנראה נובע מעבדות, לא מרדיפת אמת ללא משוא פנים.
וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע. (קהלת ג׳, ט״ז)
החשיכה מתגברת ככל שהאור מתקרב.
ננצח בע״ה!
