א. חברה ואומה מתאגדות סביב רעיון ואירופה הולכת ומוחקת את הרעיונות שעמדו בבסיס קיומה.
ללא סיפורים מאחדים על העבר המשותף, הווה אופטימי וראיית עתיד משותפת, למעשה אין עם.
לאחר ההוצאה להורג של מושג ה'אמת', לאחר שתי מלחמות עולם נוראיות בשם אמת כלשהי, מה שנשאר לאדם הוא רק פירוק אינסופי לרסיסים של כל מרכיב זהות.
אנו תופסים זהות לתוכה נולדנו, כמרכיב הנותן ביטחון, שייכות וחיבור בין עבר לעתיד. אך תרבות שלמה גדלה על כך שזהות הינה האויב הגדול ביותר עלי אדמות של האדם והיציאה לחרות המיוחלת תלויה בהתפרקות ממרכיבי הזהות: הלאומית, המשפחתית והאישית.
ב. כך בקצרה לאומיות הפכה לגזענות, לדיכוי ולעוול מוסרי.
באופן הזה, הלכה אירופה ופתחה אט אט את גבולותיה לכל 'מסכן' ו'דחוי' גם אם רק ביקש להיטיב את מצבו הכלכלי.
תופעות של שנאה עצמית ולקיחת אחריות מוגזמת וחסרת פרופורציה על מעשי עוול מוסרי של דיכוי 'ילידים' מן העבר, הערצת המסכן ותפיסה מוסרית חסרת עמוד שדרה מביאים על אירופה התאבדות.
ג. דאגלס מאריי מספר שהכול התחיל סביב הגירת עובדים תמימה לאחר מלחמת העולם השנייה לאור חסרון בכוח עבודה.
המהגרים המליצו לבני משפחתם להצטרף, וכך החלו להישאר רבים, מבלי שניתן היה לעשות משהו כדי להחזירם לארצם. הם החלו לשגשג, ללדת ילדים, ללכת למוסדות לימוד ותקעו יתד עמוקה במקום אליו היגרו. במציאות הזאת, לך תוציא 'מסמר בלי ראש'.
המהגרים, השונים בשפתם, מנהגיהם ובעיקר בתת תרבותם, החלו לפתח פשיעה ואלימות בתוך תוכם וכלפי המקומיים.
סמים, תקיפות מיניות, אלכוהול, אונס ורציחות החלו להתפתח ולגדול משמעותית, אך אלו נתקלו בקושי אדיר להתמודד עם התופעות הללו באומץ לאור קידום תפיסות עולם של 'פוליטיקלי קורקט' והשתקה, 'רב תרבותיות', אנטי גזענות, שילוב וגיוון אתני.
כאמור, מתכון בטוח לכאוס והתאבדות.
כך, בהומור ציני, מציין מאריי ש "אירופה סופגת קצת יותר עריפות ראשים ותקיפות מיניות משהורגלה, אך לפחות היא יוצאת נשכרת ממגוון קולינרי עשיר יותר..".
כבוד, סובלנות וגיוון, כערכים משותפים אינם יכולים להחזיק עמים, בטח במציאות של תהפוכות חברתיות גדולות
ד. הספר מנתח את התופעה המוזרה של התאבדות מדינות אירופה לאור קונספציות שגויות, פחדנות פוליטית ובעיקר שנאה עצמית המאפשרת מדיניות הגירה הזויה המוחקת את אופיין של מדינות אירופיות רבות.
כבוד, סובלנות וגיוון, כערכים משותפים אינם יכולים להחזיק עמים, בטח במציאות של תהפוכות חברתיות גדולות. הערכים הללו מבטאים במידה רבה את הסיבות להכחדה העצמית האירופית.
'גיוון' למשל, מסמל ערך שכולו שלילת העצמי. אדם המרגיש בטוח בתפיסת עולמו המוסרית ובצורך הטבעי של משפחתו בגדרות, אינו 'מגוון' עם מין בשאינו מינו, סתם.
אדם לא 'מגוון' לצורך הגיוון, אלא מצרף אחרים רק סביב הרעיון העומד בבסיס הבית. הפרטי או הלאומי.
ה. מאריי מתאר את האופן בו מגיעים המהגרים, את הסיוע של ארגונים לא ממשלתיים, את שיטות ההונאה שלהם ואת הניצול של חוקי המדינות אליהן הם מהגרים. גם המשחק בסטטיסטיקות דמוגרפיות נפוץ בתחום.
המאבק בזרמי ההגירה האדירים מחייב מאבק לא פופולארי בין הרגש הרחום לבין מדיניות שכלית ברורה של נעילת שערים.
ללא וודאות מוסרית, מה שיישאר זה רק פריטה על נימי הרגש הדקים.
כשהסכרים המוסריים נפרצים, שערי ההגירה הופכים לבלתי קיימים כלל.
ו. האירוע באמסטרדם חשף לנו את מה שמתרחש כבר שנים במערב.
העולם האיסלמי מזהה את התורפה הזו, של חוסר היכולת להעמיד תפיסה מוסרית הנועלת את הבית מפני ברברים ואף נלחמת בו, לא מכילה אותו. וכך האסלאם בעורמתו מנצל זאת להמשך התרחבות והשתלטות על העולם.
בתזמון מצמרר רק נציין שהלוחמת הגדולה בישראל נגד ההגירה הפרוצה של מסתננים, שפי פז, ביום חמישי אמורה להישלח לכלא על ריסוס גרפיטי
ז. ולמה מה שקורה באירופה צריך לעניין אותנו? קראו את דבריו של חבר הכנסת לשעבר אבשלום אבו וילן, בוועדה בכנסת מ-2007 שעסקה בפליטי דארפור:
"מדובר פה על 288 איש, ומפחידים אותנו שמחר זה זרם של אלפים ועשרות אלפים. אני לא מציע לעסוק בזרמים, אני מציע לעסוק בנושא בצורה נבונה ולמצוא פתרונות. אפשר לדבר עם מדינות אחרות, חלק אנחנו נקלוט, חלק אחרים יקלטו. את בעיית המעברים בגבול הדרום צריך לפתור בלי כל קשר לעניין הזה. אני מציע שאנחנו ננהג באותם 288 איש שהגיעו לפה, בהתאם למסורת היהודית".
כל מילה נוספת מיותרת.
ח. בתזמון מצמרר רק נציין שהלוחמת הגדולה בישראל נגד ההגירה הפרוצה של מסתננים, שפי פז, ביום חמישי אמורה להישלח לכלא על ריסוס גרפיטי.
ככה נראית מערכת אכיפת החוק במדינה.
ט. אופטימיות לסיום. דאגלס מאריי מזהה היטב שאת המלחמה הזו המערב יוכל לנצח רק אם ילמד מעם ישראל כיצד יש להילחם.
טבעי ומתבקש לאדם בעל בהירות מוסרית כמאריי, לזהות את האויב, לקרוא לו בשמו, להכיר בשפל המוסרי המערבי ובעיקר לזהות את עם ישראל כנושא הבשורה עבור העולם כולו.
