דברים פשוטים.
המגמות הגדולות בעם ישראל ברורות מאוד. הדמוגרפיה מספרת את הסיפור יותר מכל. רוב הולך וגדל בעם ישראל נע שיטתית לכיוונים לאומיים, ציוניים ויהודיים יותר.
אז מדוע בכלל להתייחס למודעה קטנה וחסרת משמעות שכזו?
אנחנו הרי משתדלים לא להתייחס לסוגיות חריגות ונדירות.
רק פרט המעיד על הכלל ראוי להתייחסות וניתוח.
אלא שהמודעה הזו היא אב טיפוס עקרוני של שיטת פעולה קבועה שכדאי לזהות את מאפייניה, וכבר כתבנו על כך לא מעט. אילולא הייתה כזו, כלל לא היינו מתייחסים אליה.
כמובן שיש מחלוקות בתוך המחנה הלאומי, ואסור לטשטש אותן, אבל אחדות סביב זהות יהודית ברורה – זהו המרכיב החזק ביותר של המחנה הלאומי.
ולכן כדי לקלקל, לעכב ולהפריע למגמה הזו, ממנה יש הפוחדים כל כך בגלל בורות, הם משתמשים בשיטה הישנה והמוכרת הנקראת "הפרד ומשול" – תקיעת טריז בתוך המחנה הלאומי והרחבת נקודות המחלוקת הקיימות בו באופן טבעי.
שיא השיאים של השיטה הזו בא לידי ביטוי בתמיכה בנפתלי בנט על ידי השמאל ועיתון 'הארץ' בממשלת הריפוי, שאותה איחד כזכור מנסור עבאס.
(אגב, כל יריב פוליטי מוכשר מנסה לפעול כך בתוך הקואליציה הנגדית המורכבת מחיבורים שונים. ולהבדיל, זה נכון גם בשדה הקרב מול אויבים מרים).
כמה הערות:
א. פרסומת לא פועלת על השכל, היא פועלת על הרגש. השכל חוקר, מעמיק, מבקר, מוציא ומכניס. ואילו הרגש נפעל על ידי מסרים, לרוב חזותיים, ללא מחסומים.
כך עובדת מערכת השיווק והצרכנות, ויעידו על הצלחתה מדפים מלאים במוצרים לא הכרחיים המצויים בכל בית.
ב. כשאדם למשל צופה בטלוויזיה, העמדה הנפשית שלו היא לא עמדת מוצא של חקירה, בירור ודיוק המתאימים יותר לבית מדרש המתחקה אחר אמת, אלא למצב של שקיעה בכורסא וקבלת כל תוכן ללא מחסומים וללא מסננים. משל היה 'כולבויניק' בחדר האוכל אליו משליכים את כל הפסולת.
ג. הרגש הראשוני שחש אדם הנתקל במודעה הזו הוא זעם, כעס וחרון אף החוסמים עוד יותר את הפעלת השכל הנדרש כדי לברר אמת לאמיתה.
לאחר שהופעלו בלוטות הרגש, האדם הפשוט כבר אינו שואל מה עומד מאחורי מודעה סכסכנית כזו, בבמה כזו וללא פרסום האחראים עליה.
ד. ואם זעם זהו הרגש שמיד מופעל, נשאלת השאלה למי יש אינטרס שרגש שכזה יוצף? את מי זה משרת בדיוק?
ה. בפשטות, מודעה שכזו משרתת את מי שמעוניין לפרק ולקעקע את המחנה הלאומי הזה.
ו. הציבור החרדי הרי לא מנסה לשכנע בתפיסתו ולקדם עולם רעיוני שקשה מאוד להבינו במרחב הציבורי, ואפילו בבתי המדרש של הציונות הדתית. ובשעת מלחמה נכון הדבר שבעתיים.
והצהרה על כך שאריה דרעי צודק, כפי שכתוב במודעה, גם כן מפעילה בלוטות זעם של מי שתמיד מזכירים את שמו בהקשר הסכמי אוסלו הידועים לשמצה.
אבל פרסום שכזה בבמה של הציונות הדתית? אין לכך שום ערך אלא למטרת סכסוך ופילוג זדוניים. לכאורה כמובן
ז. החרדים הרי ברובם המוחלט (למעט קיצוניים שאכן קיימים) מלאי הערכה לציבור המוסר את נפשו בשדה הקרב ומשלם על כך מחירים כואבים.
לקמפיין כזה אין שום סיכוי לקדם את עמדת החרדים שנמצאת במיעוט.
ח. מילא אם הפרסום היה פנימי בחברה החרדית, ניחא. ניתן בהחלט היה לקבלו כפשוטו. העמדה העקרונית הרי לא השתנתה שם.
אבל פרסום שכזה בבמה של הציונות הדתית? אין לכך שום ערך אלא למטרת סכסוך ופילוג זדוניים. לכאורה כמובן.
ט. ככל שיימשכו הימים יגברו המניפולציות, והשימוש הציני ברגשות הצפים בעת מלחמה יחזור שוב ושוב באופן מגוון. כדאי להתחסן מפניהם ולדחות כל ניסיון, מכל צד, שמקדם סכסוך ופלגנות.
י. הדברים הללו נכתבים לאזרח הפשוט. לא לחוקר מדופלם שמנסה להתחקות אחר המפרסמים ומטרותיהם. (אגב, פניתי לעלון לבירור, משרד הפרסום איתו הם עובדים לא חושף את העומדים מאחורי המודעה).
זו צריכה להיות עמדת המוצא הפשוטה כשרואים כזו מודעה. זוהי לא חשיבה קונספירטיבית, ההיפך הוא הנכון. זו חשיבה לוגית לגמרי.
חנוכה שמח.
