אי אפשר לעשות ׳העתק הדבק׳ לכל אירוע לאומי ציבורי רחב וגדול מהעבר.
כמו מערכות בחירות, מחאות חברתיות, סוגיות חינוכיות, מאבקים תרבותיים, ובעיקר לא למלחמות.
כל מלחמה, בכל תקופה וגם המלחמה שאנו כעת בעיצומה, דומה בתביעותיה מאיתנו בעיקר בדברים העקרוניים הכלליים שכל מלחמה תובעת מאיתנו.
אחדות, העדפת הכללי על הפרטי, מסירות נפש, עין טובה, גבורה, חיזוק הנושאים בעול, הישמרות מלשון הרע ועוד.
אלו עקרונות שהיו ושיהיו נכונים לכל מלחמה ומלחמה.
אך כעת בתשפ״ד, אנו נמצאים במלחמה המתבצעת על פני שטח תרבותי ותודעתי ספציפי.
אי אפשר להתעלם מכך.
המסקנה המתבקשת היא לא לזרוק הכל בחוסר אחריות או בנאיביות.
נהפוך הוא.
המסקנה היא שכדי להביא לידי ביטוי את אותם עקרונות הנכונים תמיד, עלינו, להכיר את המציאות לאשורה, לזהות מפריעים, להתגבר על מכשולים, לסקל אבני נגף תודעתיים, להכיר באילוצים ובמגבלות ובעיקר לשדרג את תפיסותינו.
זה לא אומר כמובן בהכרח שעלינו לצאת בשצף קצף נגד כל תופעה מפריעה. לא.
לעיתים זה רק הוספת שמן למדורה.
אבל עלינו בעיקר לזהות את התופעות כדי שנוכל להתגבר עליהן. בראש ובראשונה בתפיסתינו פנימה.
כל מי שיש לו ילדים מכיר את זה. אתה רואה הכל ומתעדף בשום שכל ובאחריות את פעולותיך.
אתה מכיר את האילוצים הקיימים ולא מדמיין שאם רק תגיד משהו הכל מיד יסתדר.
המצב הזה דומה לכך שבגיל ההתבגרות המאתגר של ילדינו, למרות כל התופעות המורכבות עלינו להתגבר דווקא באהבה לילדינו ובקשר כלפיהם. לא לדחותם חס ושלום.
אבל זה יקרה לא בעצימת עיניים, אלא בשדרוג תפיסתנו.
התנהלות התקשורת המופקרת למשל, מצריכה תשומת לב והתייחסות.
היא מחייבת אותנו למחאה גלויה, גם ודווקא בזמן מלחמה.
שיח ופעולות המאפשרות המשך אלימות, זריעת קיטוב, ניצול הזדמנות מניפולטיבי לביקורת מוגזמת על הממשלה או הטלת האחריות רק על נתניהו מחייבות פעולה.
איזה פעולה? לא יודע, זה מצריך חשיבה אחראית ומעמיקה. העיקר לא להשתמש בסיסמאות הלקוחות ממלחמות אחרות.
כל הדברים הללו, באים לא על מנת להחלישנו, אלא לחזקינו ולשדרג את תפיסתינו ביחס (לילדינו המתבגרים..) ולמדינתינו האהובה.
רק ככה נוכל לפעול באחריות המוטלת עלינו ובאופן מדויק לתמיכה הכללית הנדרשת בעת מלחמה.
״בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות..״
