אז מה המסקנה שלך..?

(קראו עד הסוף)

מאירועי שמחת תורה המטלטלים אפשר להסיק כל מיני מסקנות.
שוב התברר למשל, שאחדות ואחווה בין חלקי העם הם קריטיים מאוד.
ממש צורך קיומי.
אבל הסכנה הגדולה היא שלאור דרישת האחדות המתבקשת נכבה לגמרי את מנגנון זיהוי הרע.
זה מסוכן לא פחות מחוסר אחדות ואהבה בין חלקי העם.
אני מדגיש, זיהוי הרוע ולאו דווקא הפעולה המעשית הנדרשת כנגדו בשעת מלחמה.
משום שבין זיהוי לבין פעולה ממשית יש הבדל. פעולה מעשית זה כבר חשבון אחר. זהיר, אחראי ושקול יותר.
מי שעד עכשיו תפס את הביקורת כשנאה ופירוד, התברר למפרע שלא הבין כלל את הנושא.
אז המסקנה שלי משמחת תורה היא דווקא הצורך בטיפוח היכולת הציבורית שלנו לזהות את הרע ולטפל בו בנחרצות כנדרש.
המציאות הזאת הובילה אותנו לטלטלה האיומה והכואבת.
וכעת, אחרי ההבנה הזאת, אסור לנו להיות ממורמרים ומובסים.
פשוט אסור.
עלינו לאזור כוחות בגבורה לפעולה נחושה לשינוי תודעתי מתבקש.
באחריות, בדעת, בענווה שאינה פסולה, בלקיחה בחשבון את כל המשמעויות ובהקשבה כנה למומחים בהלכות ציבור שניתוח המציאות שלהם כבר הוכח בעבר.
משום שאם לא נעשה זאת נגיע למציאות המטורפת שאירעה אמש, שבה אחת החטופות שהיתה בהריון מתקדם, ילדה תינוק בשבי..
תחשבו על הסיטואציה הנוראית הזו.
היא מצמררת ומזעזעת.
ואחרי שתקראו את הדברים מטה, תפנימו אותם, תכאבו ותנגבו את הדמעות, כדאי להיאזר בגבורה ונחישות להילחם ברוע בעוצמה כדי שהגהינום הזה לא יתרחש בשנית.
מצורפת מטה תגובה על ידי מישהי מהטוויטר שכתבה דברים נוגעים ללב:
״כשילדתי את הקטנה, שהייתי אמורה להפיל, בגלל שנדבקתי ב cmv, הייתי מוטרפת… ככ רציתי אותה כבר.
אחרי לידה של 14 שעות ושני מזרקים של אפידורל היא הגיעה.
ולקחו לי אותה מיד לבדיקות. לא ראיתי אותה אפילו.
‏ונהיה לי קר. רעדתי. הוא שם עלי 7 שמיכות שאסף ואני רועדת בטירוף. השפתיים היו כחולות.
חשבתי שיש לי חום, עד שהמיילדת אמרה: "הגוף שלך רוצה את מה ששייך לו. תיכף יביאו לך אותה ואת תהיי בסדר."
וכך היה.
‏שמו אותה עלי, נקיה, וורודה 2.140. פיצית. והפשרתי.

—————

את שם, שילדת בלי ציוד רפואי, בלי מיילדת, בלי שום עזרה… אני כותבת לך.
אני לא יודעת איך קוראים לך או איך את נראית, ואת אחותי.
‏כמה הלידה היתה קשה? כמה דיממת? כמה בכית? מותר היה לך לצעוק?
‏וכשהוא נולד, או אולי זאת היא, איך… היתה מישהי לפחות שעטפה אותו והניחה בזרועותייך?
היתה מישהי שליטפה לך את הראש? שנישקה? שאמרה "מזל טוב, אמא"?כמה פחדת?
כמה הלב שלך נקרע?
כמה ניסית לעצור את הלידה בלי להיות באמת מסוגלת?
‏אני כותבת לך.
בוכה לך.
בשבילך. במקומך. הלוואי שאת שומעת. תהיי חזקה.
אמא לאפרוח בלב המאפליה. הלוואי שאת מאמינה ויודעת שמישהו בדרך אליך, אליכם. ❤️