כל כך הרבה סימנים מעידים על הצורך במבט מורכב (בשפה מכובסת) כלפי ארגון ״אחים לנשק״ ורבים מסרבים לעסוק בכך.
רק הקידום הממומן והיחצנות האגרסיבית של כל פעולה שלהם צריכה להדליק נורה אדומה.
מי שלא רוצה להכיר בכך, שום סימן מעיד לא יעזור לו, הוא שבוי לגמרי, נחטף תודעתית לחלוטין, נו, איך זה נקרא..? אה, נזכרתי, שבוי בקונספציה..
אז שוב, למי שאין פנאי שיקרא רק את זה
אם הרבצת לאשתך היקרה ואתה בעל מכה ושפל, בקש סליחה מעומק הלב, תתחנן על נפשך, קרע בגדיך בכאב, חזור בתשובה ובקש סליחה כנה, אל תקנה לה שרשרת יפה..
מי שיטען שאכן מדובר בגוף בעייתי מאוד אך לא זה הזמן לעסוק בכך, איני מסכים עימו. לעסוק בכך לא אומר להשתולל בלי אחריות, אבל ניחא.
אך מי שיסרב לגמרי ללמוד ללא משוא פנים ולהבין את המניפולציה מאחורי פועלם, אז מחילה, זוהי אינפנטיליות הזויה ומסוכנת שעוד נשלם עליה מחיר יקר.
״אינך צריך לעמוד דום בשירת ההמנון כשמישהו מנסה לכייס אותך״.
האמירה הפשוטה הזו של ז׳בוטינסקי נכונה כיום יותר מתמיד.
אז מדוע יש כאלה שהורידו לחלוטין את כל מנגנוני הבקרה שלהם ?
1. ״מסוממי אחדות״. אין דבר חשוב יותר מאחדות וודאי בשעת מלחמה. ברור.
אבל מה עושים אם מישהו מנצל זאת לקידום ״ערכיו״ ? וכי אינך מזהיר את ילדיך שלא לקבל סוכריות מאדם מבוגר שאינם מכירים ? כל דבר טוב וחיובי ללא גבולות הוא אסון. מים ללא גבול זה מבול משחית.
2. אנחנו גם קצת שמאל.. אחיזה בכוח בתפיסת עולם אוטופית מבלי להתמודד עם מציאות מורכבת וקונקרטית. מסתבר שגם בתוכנו יש מי שהולך שולל אחרי פיזור אבק מילולי מטשטש ומרדים ללא יכולת מבט ריאליסטית. לא נעים להודות בכך.
3. ״למה לריב..?״ אנשים מחפשים שקט. לא רוצים להתמודד באומץ. זה מצריך לגדול, לברר, לראות את המציאות נכוחה. למי יש כוח לזה ? ״יוסיף דעת יוסיף מכאוב״.
כמו אדם שדוחה בדיקה רפואית הכרחית, כי עדיף לא לדעת מה יש, מאשר להתחיל מסע ריפוי מפרך.
4. תפיסה ילדותית של שחור ולבן. הכל מחולק למשחק סכום אפס. לטובים ורעים, שקר או אמת, איתנו או נגדנו וכו׳
זו תפיסה של ילדים קטנים בראשית דרכם, אי אפשר לגדל כך אומה נחושה ובוגרת. וכי רופא המציג דיאגנוזה מורכבת לחולה הוא שונא ובעל עין רעה ?
5. חוסר היכרות עם השיטות המניפולטיביות. אולי כדאי להתחיל ללמוד תנך או פרשת השבוע. כיצד מתמודדים עם לשון חלקלקה או אפילו עם אדם, או תפיסה מורכבת שיש בהם גם וגם.
התמודדות עם מי שמחזיק בנשק, היא קלה. התמודדות עם אח אהוב אך מתוחכם שלא חוזר בו מדרכו הרעה, קשה מאוד.
זוהי שיטה ישנה. קשה להתמודד איתה אם לא מתבגרים. אבל הנזק שלה הוא אדיר. איך נוכל אח״כ ללמד את ילדינו כיצד לברור, לזקק, לדייק אם בעצמנו לא עסקנו בכך?
6. אם המציאות הזאת מתרחשת תו״כ מלחמה והיא מקיפה ורחבה, חובה לעסוק בה. כל אחד ודרכו, כל אחד וגישתו. באופן נכון ובדופק נמוך.
אולי כדאי שנתחיל מלימוד פרשת השבוע הנוכחית והתמודדות יעקב עם מציאות כזאת בדיוק כמסר לדורות.
שבת שלום.
