הגבורה האזרחית

שבוע טוב.
מוצ״ש הוא זמן טוב לעסוק בזכויותיהם של ישראל.
ריבוי סיפורי הגבורה האזרחיים, מכל המגזרים, לאורך זמן, מכל המינים וכל הסוגים מעיד על נקודה עמוקה.
זה לא אירוע אנקדוטלי. יש פה רציפות שיטתית שצריך לתהות על קנקנה.
אם סיפור גבורה היה יחיד, של ציבור ספציפי, או מקומי וזמני לא היה ניתן ללמוד ממנו דבר.
אך כשמדובר על תופעה, אזי קיבלנו הזדמנות וצהר לאופיו של העם המיוחד הזה.
ככה עובד המדע. ככל שנקודה מסוימת היא כוללנית כך היא יותר אמיתית.
הנה רצף אירועים מתוך כתב העת ׳השילוח׳. רק אירועים בשלב הזה, ללא פרשנות. את זה אפשר לקרוא במקור.
קראו והצדיעו..
– יהב וינר מכפר-עזה, שחקן ויוצר קולנוע, החזיק בכל כוחו את חלון הפלדה של הממ"ד כדי לאפשר לאשתו, הזמרת שי-לי עטרי וביתם התינוקת שיה, להימלט על חייהם ולהינצל. הוא שילם על כך בחייו. גיבור.
– אריאל ביליה מאופקים שמע את קולות המחבלים שפרצו לביתם ופקד על בני המשפחה, עשרה במספר, לצאת דרך החלון לגג הבניין כשהוא מחפה עליהם עם מוט ברזל ביד. בניסיונו להימלט, אחרי שכל בני המשפחה מצאו מסתור, נורה ונהרג. גיבור.
– שלמה רון, בן 85 מנחל-עוז, הורה לרעייתו, בנותיהם ונכדם להיכנס ולהינעל בממ"ד, ואז התיישב בכורסה בסלון וחיכה כפיתיון למחבלים, במטרה שיניחו שמדובר בזקן בודד ויוותרו על חיפוש בשאר חלקי הבית. וכך קרה. מחבלים רצחו אותו בדם קר והמשיכו הלאה. גיבור.
– כיתת הכוננות ביישוב פרי-גן שבחבל שלום הייתה זעירה. אנשי היישוב שלומית, המרוחק מפרי-גן, ששמעו בקשר על חדירת מחבלים, יצאו לעזרת אנשי היישוב שאותם לא הכירו, והותירו את בני משפחותיהם בממ"דים שבבתי שלומית. במשך שעות, תחת אש כבדה, הצליחו להדוף את קבוצת המחבלים העדיפה בכמות ולאפשר מילוט של התושבים. ארבעה מחברי כיתת הכוננות של שלומית – ראובן שישפורטיש, אביעד כהן, אוריאל ביבי ובכור סויד – נפלו בקרב ההרואי. גיבורים.
– עמית מן הייתה פרמדיקית מד"א, מוזיקאית וזמרת, בת 22 מבארי. על אף הזדמנויות שהיו לה לחלץ את עצמה, עמית בחרה להגן על פצועים במרפאת השיניים של הקיבוץ ולהגיש להם סיוע. כאשר לא היו בידה עוד אמצעים לטיפול בהם, נשארה עימם כדי לעודדם. במשך שעות ניסתה להשיג תגבורת והייתה בקשר עם בני משפחתה, עד שנורתה בעצמה, חבשה את עצמה, אך לא שרדה בווידוא ההריגה שבוצע בה. גיבורה.
– טלי חדד היא אם לשישה מאופקים. למשמע יריות המחבלים הקימה את בנה החייל ושלחה אותו להילחם בהם. היא עצמה יצאה מביתה, נסעה ברחבי העיר ברכבה הפרטי תחת אש תופת ופינתה כל פצוע שמצאה. אחד הפצועים התגלה כבנה איתמר, שספג קליעים בבטנו וברגליו. היא העלתה אותו לאמבולנס שפינה אותו לבית החולים, נפרדה ממנו ויצאה להמשך פינוי פצועים נוספים למד"א תחת אש, עד שכוחות הביטחון חדלו אותה.
– הרב חיים סאסי, ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות, חבר כיתת הכוננות בעיר ומתנדב באיחוד הצלה, יצא בבוקר החג כדי לטפל באירוע של נפילת טילים. אלא שבמהרה התברר לו שהמצב שונה, הוא זיהה הרוגים ופצועי ירי ודילג מפצוע לפצוע להענקת סיוע רפואי ראשוני. בהמשך נודע לו על שוטר פצוע מיריות צלף שהתמקם על גג תחנת המשטרה ותוך חירוף נפש רץ להצילו. בדרך להצלה נורה בעצמו ונפצע קשה מירי המחבל. בעודו פצוע ברגלו, בידו ובלחיו, גרר את השוטר הפצוע למחסה וחבש אותו ואת עצמו. במשך שעה ארוכה, שבה אי אפשר היה לגשת אליהם, הוא הצמיד את ידו לצוואר השוטר כדי למנוע איבוד דם. בשלב מסוים החל לנסח הודעת פרידה למשפחתו. לאחר זמן, שוטרים ניצלו שעת כושר ובחסות רכב חילצו אותו, טיפלו בו והניחו אותו ברכב לכיוון בית החולים. מחוסר מקום, הושיבו עליו שוטר שנפצע אנושות. הרב סאסי זיהה חור יציאה בגבו של השוטר, הוא נטל מהתחבושות שחבשו את פניו ותחב לחור בגופו של הפצוע וכך הציל את חייו. גיבור.
– האחים לבית סלוטקי – נועם, איש כוחות הביטחון, וישי, לוחם במילואים – שמעו משכניהם על התקפת מחבלים, לא בזבזו רגע ומבלי שנקראו לכך יצאו יחד מבתיהם שבבאר-שבע לעבר קיבוץ עלומים המותקף. "הם הרגישו שזו חובתם המוסרית, היהודית", סיפר אביהם, הרב שמואל סלוטקי. הם הסתערו ונלחמו במשך כחצי שעה עד שהוכרעו יחד ונפלו בהגנה על תושבי הקיבוץ. גיבורים.
– האחים אלחנן, איש המוסד, ומנחם קלמנזון, הקימו צוות משפחתי יחד עם בן אחותם איתיאל, ויצאו מביתם שבעתניאל אל הכאוס שבקיבוץ בארי. בעזרת רכב נטוש ממוגן ירי הצליחו לחלץ תחת אש יותר ממאה מתושבי הקיבוץ מבתיהם, במשך 14 שעות רצופות, עד שנתקלו בירי מנשקו של מחבל. מנחם נפצע בידו ואלחנן נהרג. שלושה שבועות לאחר מכן בן-דודו, פדיה מרק, קצין בחטיבת גבעתי, ייהרג בקרבות בעזה. גיבורים.
– יואב שלי, מפקד בגולני, השתתף במסיבת הטבע בחניון רעים. הוא הצליח לחמוק מירי המחבלים, אך בחר להגיע לחברו שבקיבוץ בארי. הוא נטל נשק מתוך רכב שנהגו היה ירוי, ויחד עם כמה חברים תפס עמדות בקיבוץ, ניהל קרבות שבהם נהרגו עשרות מחבלים וחילץ בני ערובה, עד שיזם חבירה לכוחות צה"ל שהגיעו לאזור והמשיך להילחם לצידם. גיבור.
– ענר שפירא מירושלים, לוחם בסיירת הנח"ל שהיה גם הוא באותה מסיבה, היה צייר מחונן ומוזיקאי וכותב שירים שחלומו היה להוציא אלבום משיריו. בעת התקפת הטרור נמלט עם חברו לתוך מיגונית באזור ומצא בה חבורה גדולה ומפוחדת. לעדות הניצולים, ענר תפס פיקוד על המקום והשרה רוגע על השוהים בו. הוא הורה להם לשכב, בעוד הוא נוטל בקבוק זכוכית שבור בידו ונעמד בפתח המיגונית לקדם את פני הרוצחים. המחבלים ירו פנימה ובשלב מסוים החלו להשליך רימונים. ענר תפס בידיו שבעה מהרימונים שנזרקו לתוך המיגונית והשליך אותם בחזרה על התוקפים. הרימון השמיני התפוצץ בידיו והוא נהרג. גיבור.
– בן בנימין שמעוני מאשקלון הצליח להימלט מהמסיבה, הציל כמה מבלים ברכבו והגיע איתם לבאר-שבע, ואז חזר אל התופת כדי לחלץ אחרים. בדרך חזרה נתקל במחבלים ונרצח. גיבור.
– אליקים ליבמן ואיתן מור, חברי ילדות מקריית-ארבע (שחיו בתל-אביב), שמשו כמאבטחים במסיבה ברעים ועסקו בחילוץ פצועים תחת אש. לפי עדות ראייה הם חזרו אל תוך אזור הירי כדי לחלץ משם שתי צעירות שרועות על הקרקע, שכבר היו ככל הנראה מתות, ולא שעו להפצרות החברים, הם חששו שייחטפו ויתעללו בגופותיהן. עקבות השניים אבדו, ועל פי הערכות צה"ל הם חטופים בעזה. גיבורים.
אלו מקצת אירועי הגבורה המעידים על תכונה שורשית מקורית ישראלית.
אשרינו !
שבוע טוב.