איך 'אחים לנשק' קיבלו לגיטימציה חרף הנזק שגרמו להרתעה?

שלום.
אחרי כל מה שנכתב פה על ״אחים לנשק״, נשארה לנו שאלה מהדהדת וקשה שחייבים לשאול.
איך הם בכל זאת ממשיכים לקבל במה ולא להיות מוקעים ציבורית ?
מה זה אומר על מוקדי הנדסת התודעה במדינה ? האקדמיה, המשפט, התקשורת, ראשי הצבא וגורמי אכיפת החוק ?
הוותיקים פה יכולים להעיד שמתחילת המלחמה ב׳סוללים דרך׳ מביעים עמדה עקבית כלפי ׳אחים לנשק׳.
אז לא תכננו את זה, אבל נשאיר את הבמה לעמנואל שילה עורך עיתון ׳בשבע׳ מטורו בעיתון:
ההדגשות שלנו).

‏״בדרך הטבע, ארגון 'אחים לנשק' היה אמור להיעלם מהנוף הציבורי מיד לאחר טבח ה־7.10.
כל מי שעיניו בראשו מבין שחמאס יצא לטבוח בנו בין השאר מתוך הנחה שכוחו של צה"ל נפגע משמעותית, בגלל תנועת הסרבנות וההשתמטות משירות שהארגון הזה הוביל.
העובדה שבפועל אלפים שאיימו לא להתייצב חזרו בהם לנוכח ממדי האסון, באו והתגייסו ותרמו, אינה מכפרת על הפגיעה בהרתעה שגרם עצם האיום לפגוע בכשירותו של צה"ל.
המלחמה שנכפתה עלינו וההרכב הסוציולוגי של היחידות הלוחמות שמשתקף ברשימת חללי צה"ל – עם חלק יחסי גדול במיוחד לדתיים, למתנחלים ולתושבי הפריפריה – חיסל לחלוטין את היומרה של 'אחים לנשק' לדבר בשם מי שנושאים על כתפיהם את המאמץ המלחמתי.
גם התפקוד הלקוי של יחידה 8200 שלא חזתה את המתקפה, ושל חיל האוויר שכמעט לא היה קיים בשעות הטבח הראשונות והקריטיות, לא הוסיפו משקל מוסרי וציבורי למי שהתיימרו לדבר בשם הטייסים ואנשי הסייבר.

ראוי היה שאייל נווה, רון שרף וחבריהם ישבו בפינה ויתביישו.
אם רצו לתרום ולפעול למען הציבור והמדינה, אולי כדי לתקן משהו מהנזק שגרמו, היה עליהם לפעול לא תחת הלוגו של ארגון שגרם נזק כה רב. במקום זאת הם הקימו תחת השם 'אחים לנשק' את החמ"ל האזרחי שלהם, שאכן עשה הרבה דברים טובים, ובמקביל הפעילו מערכת יח"צ משומנת שהציגה אותם כיחידים שפעלו בשעות הקשות, וכמי שכביכול הצילו את המדינה.
גם אילו זה היה נכון, התרופה שהגישו לא היה בה כדי לכפר על הפצע הנורא שהם עצמם גרמו.
למעשה, הם היו עוד גוף אחד מגופים רבים שפעלו בלי יח"צ ויומרה ובלי למנף את תרומתם למטרות פוליטיות.
עד היום "האחים" מתגאים בכך שהם הצילו את המדינה מההפיכה המשטרית.

לא את המדינה הם הצילו אלא את שליטת המיעוט האליטיסטי ברוב הדמוקרטי, באמצעות מערכת המשפט ושאר מוקדי הכוח הבלתי־נבחרים.
אישי ציבור, אנשי תקשורת וגם רבנים מהציונות הדתית שגו כאשר במסגרת הרצון להרבות אחדות ואחווה מיהרו לחבק, לצד אנשי שמאל מבארי ומכפר עזה, גם את פעילי 'אחים לנשק', בלי שהללו הסכימו אפילו להתחייב שלא ישתמשו בעתיד בנשק הסרבנות.
ההתפעלות מהיקף פעילות חמ"ל האזרחי של 'האחים' גרמה לח"כים בוועדת הכספים ולעומד בראשה משה גפני להינמס, לשכוח את כל חטאיהם ולהעניק להם לפנים משורת הדין פטור ממס הכנסה לפי סעיף 46, על סמך הבטחתם שיימנעו מלעסוק בנושאים פוליטיים.

את כל הטוב הזה הם לקחו כדי להשיג לגיטימציה מחודשת, ובאופן צפוי למדי למנף אותה כדי לחזור לפעילותם הפוליטית המשסעת והמקטבת, ועוד בזמן מלחמה.
בגמרא נאמר שתלמיד חכם שהולך לקדש אישה ייקח עימו עם הארץ כדי לזהות שזו אכן האישה המדוברת, כי מכיוון שאין דרכו של תלמיד חכם להביט בנשים, עלולים לרמות אותו ולתת לו אישה אחרת (בבא בתרא קסח, א). בדומה לכך, אין דרכם של תלמידי חכמים להתעמק בארגוני שמאל שונים ובפעיליהם, לעקוב אחריהם ולראות מי הם ומה מניעיהם. לכן בבואם לקרב ולהתקרב, כדאי וראוי שייקחו עימם את מי שעוסקים יום יום במעקב הזה, כדי שלא יצאו תמימים שימושיים.

נמשיך לחזק את האחדות, לקרב ולחבק, אך לא ניתן יד למי שינצלו זאת כדי לפלג ולשסות בעת מלחמה״.
חירות הדעת היא תנאי לבגרות פרטית ולאומית.
שבת שלום.