השאלה הזו עולה בפורומים שונים.
במיוחד לאור הרצון הטבעי להזדהות עם כאבן של משפחות שכולות ומשפחות חטופים.

האם יש להמעיט בשמחה?
או אולי דווקא להיפך, להרבות ולהעצים אותה? וכיצד מתמודדים עם אנשים שהשמחה הזו תפגע ברגשותיהם?