המאבק שיורד עד שורש הקיום
עזרא הימן
אויב הולך ואויב בא, ואין חדש תחת השמש, ישראל נלחמת על קיומה.
אך מה בכל זאת שונה מאוד הפעם?
למה קבוצות ההשתייכות של ה'אסף-ליברמנים' לא מסוגלות להבין או להתמודד עם האויב שניצב לפנינו בעת הזאת, וגם היום עדיין מדברות באותו אופן על חיזבאללה, איראן ואבו מאזן ולא רואות שום דבר חוץ מהסכמי היום שאחרי?
והכי חשוב: אלו תודעות וכוחות נפש נדרשים מאיתנו דווקא בעת הזאת כדי להתגבר על האויב ישן-חדש הזה?
לאיזה נקודת הכרעה הגענו שטרם היינו בה קודם?
