פתיחת שנת הלימודים היא אירוע חגיגי ומרגש.
הילדים משתלבים במסגרות, נפגשים עם תוכן לימודי, מרחיבים את המעגל החברתי שלהם, ואפילו ההורים מביעים סיפוק מכך שהם סיימו עם שירותי הבייביסיטר ומכך שילדיהם מתקדמים בלימודים.
כילד, מאוד אהבתי את תקופת הלימודים בבית הספר היסודי ובתיכון. חשתי שהמורים טובים ואכפתיים, ורכשתי חברים טובים.
אני ממש מרגיש כאב בלב כשעולים בי זיכרונות מהעבר. יום בו נכנסים כמיליון צעירים למערכת החינוך, ויוצאים חסרי זהות
כשהתגייסתי לשירותי הצבאי מיד לאחר התיכון, שובצתי בחטיבת גולני. יצאתי לקורס חובשים, וכאשר חזרתי לגדוד שובצתי כחובש קרבי במחלקת בני הישיבות. דווקא שם, בצבא, זכיתי לראשונה ללמוד תורה ולפגוש בה בצורה נקייה וטהורה.
בבית הספר ובתיכון למדתי תנ"ך, אבל זה הועבר בצורה מאוד משעממת, מלווה בביקורת המקרא. במקום לעסוק בתוכן על פי מסורת ישראל, עסקנו בהשוואות לחוקי חמורבי, בסגנון כתיבה עם 'תקבולת כיאסטית', ועוד.
ברור שבמקצוע הזה קיבלתי את הציון הנמוך ביותר בתעודת הבגרות. לא למדתי שום דבר בעל השראה שחשתי שקשור לחיי. הלימודים האלה צרבו בי ניכור לתורה, והפנמת עמדה – עד כמה היא פרימיטיבית וחשוכה.
כשנפגשתי עם חבריי למחלקה בגולני, תלמידי הישיבות, נחשפתי להפתעתי לתורה גדולה ועמוקה, כזו שמדברת אליי ועליי; על השורשים שלי ושל העם שלי. הבנתי שאני שייך לעם עתיק ומופלא, השורה תחת השגחה אלוקית ובעל חזון של נביאים וחכמים, שכל התרבות המערבית מבוססת עליו.
לאחר שלוש שנות שירות קרבי בגולני השתחררתי מהצבא, והשלמתי את "לימודי הליבה" שהיו חסרים לי.
לראשונה למדתי תנ"ך באמת, כפי שעם ישראל עסק בו אלפי שנים. וגם משנה, גמרא, מוסר, הלכה ואמונה.
היה זה כמו מים צוננים על נפש עייפה. חשתי בעצמי שהתורה שבעל פה כל כך מתאימה לחיים הישראליים. העמיקה ההבנה שהחיים הישראליים שלנו לא החלו עם קום המדינה או לאחר השואה, אלא הם עתיקים, ומגיעים עד יציאת מצרים ואבות האומה. התובנות האלו נסכו בי ביטחון וענווה גדולים. אנחנו רק חוליה בשרשרת ארוכה.
מאז שלמדתי בישיבה, מועד האחד בספטמבר הפך ליום כואב מאוד עבורי. זו לא מטאפורה. אני ממש מרגיש כאב בלב כשעולים בי זיכרונות מהעבר. יום בו נכנסים כמיליון צעירים למערכת החינוך, ויוצאים חסרי זהות. הם לא יודעים מי זה אברהם אבינו, ישעיהו הנביא, רבי יהודה הנשיא, הרמב"ן והגאון מוילנא. הם ילמדו אולי הרבה מתמטיקה, אנגלית וגם פיזיקה וביולוגיה. אבל מה הם יידעו על השורשים והמסורת שלהם?
כיצד יכירו את הנשמה שלהם? לא מדובר הרי בלימוד חיצוני אקדמי, מדובר במשהו אחר לחלוטין. החינוך צריך להתייחס למכלול המימדים של האדם, ולא רק לחלק ממנו.
אולי לאחדים מהקוראים זה ייראה פרט שולי, אבל לי, כיהודי, דווקא כאחד שגדל בחינוך חילוני – זה משהו מאוד קיומי.
לא יתכן שמסורת שקיבלנו במשך אלפי שנים, דווקא במדינה היהודית לא תהיה נלמדת במערכת החינוך.
בשנים האחרונות מקודם קמפיין שקרי ומרושע בשם 'הדתה'.
בתיכונים אין שום 'הדתה'. יש דווקא 'החלנה' באופן מאוד אדוק ורדיקלי.
גם כשמלמדים תנ"ך בחלק מהמקומות, זה לא נעשה בכבוד ומתוך יראה כלפי הדמויות הנלמדות.
יש מקומות שעדיף שלא ילמדו בהם תנ"ך כלל, כאשר הגישה אינה ראויה על פי ביקורת המקרא.
כיום נוספו אף לימודים חדשים ברוח הפרוגרס, על מגדר ואקלים למשל. כך יוצאים ממערכת החינוך ילדים חסרי זהות, המתמקדים בנושאים מבלבלים, ללא משמעות אמיתית לעמם, למשפחתם ולארצם.
האדם אינו רק שכל וידע חיצוניים, יש לו גם נפש ונשמה פנימיים. בעידן הבינה המלאכותית גם הידע הופך להיות פחות רלוונטי, כי הכל נגיש בלחיצת כפתור. יש מחשב שעושה את שיעורי הבית ומסכם את השיעור טוב יותר מהמורה.
ערכי 'הדמוקרטיה הליברלית' שכבר מזמן הפכה לפרוגרסיבית הפכו להיות הדת החדשה, וארגוני שמאל רדיקליים בוחשים כדי שהתכנים שלהם יכנסו למערכת החינוך, בטענה שכך הם "מצילים את הנוער מהדתה, ואת מדינת ישראל מהפיכתה למשיחית ומסוכנת כמו איראן" (לא פחות!).
לא ה'הדתה' המדומיינת היא הסכנה כאן, אלא הבורות והשטחיות, בשוגג ובמזיד. חוסר הזהות הזה הפך כבר מזמן לאלמנט מסוכן, שעלול להביא לירידה מהארץ ולכל מיני פעולות נגד צה"ל ומדינת ישראל.
החינוך חסר הזהות הזה פוגע בעיקר באחדות העם שלנו. כאילו אין לנו תרבות יהודית אחת, אלא רב תרבותיות של מדינת כל אזרחיה.
90 מיליארד שקל מושקעים במערכת החינוך הישראלית מידי שנה, ורק מעט מתוכם מושקע בחינוך לזהות ומשמעות.
אך לצד הצער יש גם אופטימיות גדולה: קם כאן נוער חדש ואמיץ המבקש תשובות טובות לשאלות חייו, שהפכו קיומיות.
הנוער הזה הרבה יותר חכם מספרי לימוד מתוחכמים. הוא פשוט מטה אוזן לחיינו הלאומיים המספרים סיפור אחר לגמרי משטיפת המוח אותה הוא חווה
רבים מבני הדור הצעיר כבר לא מוכנים לקבל את הבלי המגדר והעיסוק האובססיבי באקלים.
לרבים מהם חוש ביקורתי מפותח, 'הדמוקרטיה הליברלית' עוברת תחת שבט הביקורת והנוער תובע תשובות.
הוא הרבה יותר מחובר ללאומיות ולציונות וזה מה שמעניין אותו ומעניק לו משמעות.
בנוסף, מסורת ישראל צומחת מלמטה. הנוער הזה מחפש שיעורי תורה שירוו את צימאונו לאחר שנות יובש רבות, והרשת החברתית מלאה בדוגמאות לסיפורים מרגשים כאלה.
יש אף כאלה המבקשים להציב דוכן תפילין בכניסה לבית הספר, ואם המנהל מתנגד – תהיה שם הנחת תפילין המונית כמחאה. מסתבר שבעבר מרד הנעורים פרק כל עול, ואילו כיום הוא מבקש עול מלכות שמיים. מדהים.
המחאה הזו היא התרסה נגד הזלזול במסורת ישראל, מחאה נגד הניתוק מהשורשים והבורות. המרד הקדוש.
הנוער הזה הרבה יותר חכם מספרי לימוד מתוחכמים. הוא פשוט מטה אוזן לחיינו הלאומיים המספרים סיפור אחר לגמרי משטיפת המוח אותה הוא חווה.
הנוער הזה הוא דור העתיד – דור הניצחון.
ועוד יום יבוא, ומערכת החינוך תתוקן ותהיה מותאמת וראויה לו ולמורשתו.
