בשבוע שעבר כתבתי כאן על תפיסה מרכזית אחת של הפמיניזם בן זמננו, תפיסת 'מלחמת המינים', שלפיה הנשים הן מעמד מדוכא באופן מהותי על ידי גברים בשלל דרכים, בפרט במסגרת הבית והזוגיות, והפמיניזם מנהל מאבק נגד ה'שליטה' הגברית על חיי הנשים, כביכול.
הפעם נעסוק בתפיסה השנייה של הפמיניזם בן זמננו ובהשפעתה על מעגלי חיים רחבים, וזוהי תפיסת השוויון המגדרי.
א. מהו 'שוויון מגדרי'?
רבים מאוד משתמשים בביטוי 'מגדרים' כחלופה אופנתית לביטוי 'מינים'. אך בניגוד למילה 'מינים', המתייחסת לביולוגיה, המושג 'מגדר' מאפשר את ההבנה שכל ההבדלים בין גברים לנשים הם תוצר בלעדי של ציפיות חברתיות חיצוניות שנוצרו על ידי הַבְנָיָה, הַסללה ודיכוי, ולא מתוך טבע ביולוגי, מבנה מוחי, נטיית לב או מהות פנימית.
אחת הכוהנות הגדולות של התפיסה הזו היא סימון דה בובואר, הפילוסופית הצרפתייה שטבעה את הביטוי המפורסם 'את לא נולֶדֶת אשה, את נעשֵית אשה' (בין היתר, בידי החברה המעצבת אותך כך).
בהתאם לקביעה זו של דה בובואר, המאבק לשוויון מגדרי פועל לעקור ולמחוק באופן מוחלט את ההבדלים בין המגדרים. כאשר פעילי השוויון המגדרי רואים בנים המעדיפים מכוניות, כדורגל וחיילים, ובנות המעדיפות בובות, טיפול וריקוד, הם טוענים שרק יד מכַוונת גרמה להם להעדפות האלה, ולכן יעשו כל שביכולתם כדי לעקור אותן ולייצר העדפות שוות באופן מוחלט.
ועל אף שהרבה מחקרים והתנסויות מוכיחים שחלק גדול מהבדלים אלה מקודד אפילו בדפוסים ביולוגים ומוחיים, שום דבר לא יעצור את המכונה המשומנת של השוויון המגדרי, שאנוס ואונס לחשוב שכל הבדלי ההעדפות הם בסך הכל תוצר של דיכוי זדוני, המוכרח לעבור מן העולם בכוח נגדי.
לעומת התפיסה היהודית, שבה גברים ונשים אינם מתחרים על יוקרה אלא הם שני חלקים של שלמות אחת, בתפיסה הפרוגרסיבית החברה היא זירת תחרות על יוקרה בין מעמדות
למה נשים מעדיפות לקחת חופשת לידה ולא גברים? הסללה.
למה נשים מגיעות פחות למקצועות ההנדסה? הַבְנָיה.
למה נשים נוכחות יותר במקצועות הטיפול והקשר האנושי? הקטנה.
למה נשים נמצאות פחות בדרגי ניהול בכירים? דיכוי.
ואת כל זה, לדידם, חובה להשמיד ולהרוג, ומוטב לעשות זאת עוד כשהילדים קטנים, בגן, ויפה שעה אחת קודם. אפילו בשפה העברית צריך לטפל (בעזרת כתיבה מגדרית, נקודה מגדרית וכו'), כי היא מייצרת דיכוי סמוי בעזרת הבדלי הזכר והנקבה.
תפיסת השוויון המגדרי גם לא מאפשרת לנשים לארגן לעצמן אירועים לנשים בלבד, כי בכך הן מנציחות את הדיכוי של עצמן. סוכני השוויון המגדרי מוכרחים להציל אותן מעצמן, מ'התודעה הכוזבת' שלהן.
בקיצור, שוויון מגדרי הוא אירוע מאוד אלים ואגרסיבי.
מנהלת מחלקת החינוך בעיריית תל אביב מקוננת על הבחירות השונות של הילדים ומייסדת תכנית לעקירת השוני מגיל גן.
כך נראית אלימות השוויון המגדרי בפעולה.
ב. המשימה הצבאית: השילוב המפרק
אחד המקומות שהכי מפריעים לקידום תפיסת השוויון המגדרי הוא צה"ל. מאבקים ומלחמות היו מאז ומעולם נטייה יותר גברית מנשית. במדינה יהודית ציונית מוקפת איומים ואויבים, ללוחמי צה"ל יש הערכה חברתית לא מבוטלת. המצב הזה מנציח את ההבדלים הבלתי נסבלים לשיטתם בין גברים לנשים, וחייבים לעקור אותם.
לעומת התפיסה היהודית, שבה גברים ונשים אינם מתחרים על יוקרה אלא הם שני חלקים של שלמות אחת, בתפיסה הפרוגרסיבית החברה היא זירת תחרות על יוקרה בין מעמדות.
לכן, מאז הקמת יחידת יוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר – הצבא משתף פעולה עם הניסיונות האלה לפרש קידום נשים על פי התפיסה הרדיקלית של מחיקת כל ההבדלים, אפילו הפיזיולוגיים, בין גברים לנשים. רק חשיבה פרוגרסיבית מסוגלת למחוק נשים בשם קידומן…
הדרך לעשות זאת היא כפולה: האחת, להכניס נשים לכמה שיותר יחידות לוחמות, כדי לבטל את התפיסה שלחימה שייכת לגברים. בריאותן של נשים רבות נפגעה באופן קשה ביותר ממהלך זה, אך מה לא מקריבים בשביל 'השוויון המגדרי' המיוחל, אפילו את הנשים מוכנים להקריב… כתוצאה מכך עשו דבר נוסף – יצרו עבור הנשים רף ייחודי עם דרישות פיזיות פחותות בתוך יחידות חשובות (כגון יחידת העילית של חיל ההנדסה הקרבית, יהל"ם), שעלול לפגוע בתפקוד הצבאי שלהן, העיקר לייצר שוויון בטייטל היוקרתי של היחידה.
הדרך השנייה, העמוקה והרדיקלית יותר, היא לסרס את אתוס הלוחמה עצמו, המפריע כל כך ליצירת השוויון המיוחל. הרי תפיסת השוויון המגדרי, שלפיה ההבדלים בין המינים הם בסך הכל תוצר של מנגנוני דיכוי, היא חלק מהתפיסה הפרוגרסיבית הרחבה שלפיה 'הקבוצות החזקות' מפעילות מנגנוני דיכוי ומייצרות 'קבוצות מוחלשות'. לכן, לתפיסתם, ה'מצ'ואיזם' הגברי וה'מצ'ואיזם' הציוני חד הם. את שניהם צריך לעקור יחד, והשוויון המגדרי יביא גם שלום אל המזרח התיכון.
מירב מיכאלי מסבירה ששילוב נשים בצבא הקרבי לא נועד למטרות ציוניות, אלא ממש להיפך.
הדברים האלה נוטים להיות מבלבלים, שהרי איך אותה תנועה המנסה לפרק את הצבא דוחפת לשילוב מלא של בנות ביחידות העילית שלו? אך לדידם פעולות אלה ממש לא סותרות זו את זו, ולכן גם אם חלק מהאנשים מתכוונים רק למטרה הראשונה, לדינמיקה של התהליך הזה יש חיים משל עצמה.
המעוניינים להרחיב בכך יותר, מוזמנים לקרוא על הנושא בספרה של נווה דרומי 'פרחים בקנה'.
לאור כל זה, ממש לא מפתיע שהאשה שהיתה יוהל"מית הפכה להיות פצ"רית המפיצה בעולם סיפורים שקריים על חיילי צה"ל שכביכול אונסים מחבלים, ושבמקום לחזק את אתוס הלחימה עוסקת בריסון משתק שלה. זהו אותו 'בית מדרש', אותו שורש תפיסתי.
החיבור הטבעי והישר לגבריות ולנשיות היוצרות יחד משפחות חזקות, מחובר באופן מהותי גם עם הרעיון הלאומי הציוני: אומה מחזקת משפחה מחזקת אומה
ג. קשרי משפחה ואומה
כשמבררים את הרעיונות האלה משורשם ומבינים את קוד ההפעלה הפרוגרסיבי המנהל את מאבקי הצדק החברתי של ימינו, מזהים את הקשר הישיר בין הפירוק הפמיניסטי לפירוק הפוסט-ציוני, ואת 'איחוד המאבקים' המסתתר תחת המון הסחות דעת, הטעיות ותעתועים.
החיבור הטבעי והישר לגבריות ולנשיות היוצרות יחד משפחות חזקות, מחובר באופן מהותי גם עם הרעיון הלאומי הציוני: אומה מחזקת משפחה מחזקת אומה.
ערכם השווה של גברים ונשים, שאנו מאמינים בו, אינו מחייב הכחשה של ההבדלים ביניהם, להפך! ההכחשה הזו מוחקת נשים וגברים כאחד ואינה מכבדת אותם ואת הייחודיות שלהם.
וכשנבין שגברים ונשים אינם מתחרים זה בזה על יוקרה אלא משלימים זה את זה, תפיסת 'השוויון המגדרי' תוכל להתנדף מחיינו, לאפשר לנו להתחבר למהותנו ולטבענו ולהשלים יחד את ייעודנו.
