עם ישראל נמצא בתהליך של בירור חריף, שיש לעשותו בצורה נוקבת ומכבדת.
כל הורה לילד קטן יודע: ויתור על גבולות אינו מייצר ביטחון, אלא רק מבלבל ומעצים את המשבר.
ריצוי ללא גבולות מוליד חוסר צדק ועוול כפול, ובשום אופן לא שלום.
בעתות משבר, השיח נוטה להתפלג בין קטבים: בין גישה המקדמת אחדות והכלה בכל מחיר, לבין גישה המציפה עוולות מבניות הדורשות תיקון.
נתייחס במאמר זה בכבוד הראוי אך ללא משוא פנים.
א. כשל 'איש הקש'
הרב סתיו טוען טיעון המציג את עמדת 'המבקרים' בצורה מוקצנת (כאומרים "לא צריך לקרב אותם", "מי שרוצה שילך") כדי להקל על תקיפתם.
אלא שביקורת מצד גופים כ׳סוללים דרך׳ אינה נובעת מרצון לפלג, כמו שביקורת הורית אינה נובעת משנאה כלפי ילדם אלא משאיפה להציב גבולות ברורים מתוך אחריות.
הצגת המבקרים כ'אטומים' מייצרת מצג שווא המתחמק מטענות מהותיות.
הרב סתיו מציג את בני הפלוגתא שלו כחסרי רגישות. הצגה זו מאפשרת להתחמק מהתמודדות עם שאלות מורכבות. כאשר מציגים קבוצה כמי שמשתמשת במונחים כמו 'ערב רב' (למרות שלא נשמעו אצלנו כאלה), פוטרים את השיח הציבורי מהצורך הקריטי להקשיב לנימוקים מנוסחים היטב העוסקים בשמירה על זהותה של המדינה. המניפולציה הרטורית הופכת את 'המבקרים' למטרה נוחה לתקיפה מוסרית, תוך התעלמות מטיעונים פשוטים.
ריצוי ללא גבולות מוליד חוסר צדק ועוול כפול, ובשום אופן לא שלום
ב. כשל 'הדילמה הכוזבת'
הרב סתיו מייצר ברירה בינארית מלאכותית: או שותפות להכלה חסרת תנאים, או ניכור מוחלט. הצגה זו מתעלמת מעמדות מורכבות, המבקשות לשלב בין רצון אמיתי לחיבור לבין עמידה איתנה על עקרונות של זהות, מוסר ותיקון מבני, ללא כניעה לתכתיבים של קבוצה אחת.
כשל זה מוחק לחלוטין אפשרויות רבות ויוצר תחושה מדומה שאין כל ברירה אלא להיכנע לתכתיבי האליטה, אחרת ניחשב למחריבי המדינה. בפועל, כפיית הברירה הקיצונית גורמת לשתק כל ניסיון לתיקון עומק, שכן כל ביקורת מתויגת מיד כניסיון לדחוף אנשים אל מחוץ למחנה.
ג. טענה סלקטיבית לסמכות
כדי לעקוף הוכחה עניינית בהווה נעשָה שימוש בסמכות היסטורית מהעבר ("אני גדלתי אצל הרב צבי יהודה"). טענה זו נועדה להעניק לטוען תעודת כשרות אוטומטית, תוך רמיזה שמבקריו פועלים בניגוד לאותה מורשת ובכך נמנע דיון פתוח בטענות עצמן.
ד. כשל הכריכה הכוללת וחוסר ההבחנה
כשל חריף מתגלה בכריכה הקולקטיבית של גופים שונים לחלוטין, דוגמת השלכת 'תורת לחימה' ו'סוללים דרך' אל תוך סל רעיוני אחד למרות העובדה שאין שום קשר בין גופים אלו (למעט העובדה שאחד הכותבים קשור לשני הגופים). התייחסות כוללת זו מוחקת הבדלים מהותיים, ומעידה על זלזול עמוק מצד הרב סתיו, המדגיש אהבת ישראל אך עומד בסתירה לאותה אחדות שהוא מתיימר לקדם.
השלכת תנועות שונות לתוך סל אחד אינה מעידה על ניתוח המבוסס על עובדות, אלא על יצירת 'גוש עוין' דמיוני שאינו מצריך התייחסות פרטנית.
ה. פרדוקס הסובלנות והכלה סלקטיבית
בעוד הרב סתיו מתהדר בערך של 'אי-ויתור על אף יהודי' כלפי מי שרחוקים ממנו פוליטית, הוא מחיל בפועל דין מגנה ומדיר על אחרים. בנוסף, החרדה והמאמץ מופנים באופן מובהק כלפי אליטות חברתיות (אנשי הייטק השוקלים לרדת לכאורה), אך רטוריקה זו נעדרת לחלוטין כשמדובר בציבורים אחרים, כגון חרדים, מסורתיים או תושבי הפריפריה.
הסלקטיביות הזו חושפת מדרג חברתי שהוא רחוק מהאמירה "אני לא מוכן לוותר על אף יהודי".
הפניית הדאגה הקיומית לאנשי ההייטק, לדוגמה, תוך התעלמות מוחלטת מתחושות הקיפוח והעוול של תושבי הפריפריה והציבור המסורתי, מבהירה כי ה'הכלה' אינה מופנית כלפי העם כולו אלא משמשת כמכשיר לחיזור אחר קבוצות כוח ספציפיות.
ו. כשל הסטת הדיון
המיקוד בשאלה הרגשית "מה אתה מוכן לעשות כדי שאיש הייטק לא ירד מהארץ" מסיט את מרכז הכובד מדיון שכלי על צדק, סמכות וחלוקת כוח. כך מונצחות עוולות ומושתקות דרישות לשינוי ממסדי.
בנוסף, ההתמקדות בבני אדם (אנשי הייטק, אנשי שמאל וכד') ולא במוסדות הטעונים תיקון עמוק – זועקת לשמיים.
הדיון האמיתי בישראל קשור להכרעות ממסדיות קשות: מעמד מערכת המשפט, או השפעתה של השלטת ערכים פרוגרסיביים על המרחב הציבורי ועל הזהות היהודית. הסטת הדיון לשאלות של 'רצון טוב' פועלת כבלם ישיר בפני כל ניסיון לתיקון העוול.
ז. כשל ההתעלמות מעוולות
שיח ההכלה הנוכחי לוקה בעיוורון ובנתק מוחלט מהמציאות הכללית.
עוולות רבות הקשורות לבית המשפט ולמשפט נתניהו, למשל, אינן זוכות לכל התייחסות מצד ארגון 'צהר' והרב סתיו. יחליט הקורא מהן הסיבות לכך.
הסלקטיביות הזו חושפת מדרג חברתי שהוא רחוק מהאמירה 'אני לא מוכן לוותר על אף יהודי'
ח. חרם אידיאולוגי במסווה של 'שלום בית'
רטוריקת ה'הכלה המוחלטת' של חלקים מסוימים בעם ישראל אינה אקט של פיוס, אלא מנגנון להשתקת דרישות צודקות לשינוי. תחת המעטפת של 'אי-ויתור על אף יהודי' תובעים מהרוב השמרני וממיליוני אזרחים פגועים להקריב את ערכיהם ולשתוק למען 'שלום בית' חלול.
מי שמזלזל בהנהגה הנבחרת מזלזל בעם ישראל, מחליש את עוגני הלכידות של המדינה, ואינו יכול להתייצב כעת בעמדת המוכיח בשער.
הניסיון לקנות את לבם של אלו המאיימים בעזיבה תוך דריסת ציבורים אחרים אינו אחדות אלא עבדות.
למרות שהואשמנו בהאשמות קשות ומופרכות, אנו שמחים על ההזדמנות לבירור. אנו בטוחים שהרב סתיו יחיל גם עלינו את הלוגיקה שעל פיה הוא אינו מוותר על אף יהודי. גם אם איננו מאיימים בירידה מהארץ ובשריפת המדינה.
