א. זה שנים ארוכות שאנו שבויים בפרדיגמה מיושנת, שלפיה הזירה התקשורתית והפוליטית מלאה בהתגוששויות על הימצאותם של סממנים יהודיים במוסדות ציבור, כאשר כל חיכוך קטן מתורגם מיד לזעקות שבר על 'הדתה'.
אולם מי שבוחן את המציאות בעיניים מפוכחות, מעבר לרעש הסטטי של בעלי אינטרס, מזהה תזוזה טקטונית עמוקה מאוד המתרחשת מתחת לפני השטח.
כדי להבין את התהליך הזה, עלינו לזנוח את הקלישאות של העבר ולהתבונן מחדש במושג 'מרד הצעירים'.
העם לא בורח מהיהדות, הוא מחפש אותה בשפתו שלו
ב. לאורך המאה העשרים, המרד הטבעי של הדור הצעיר אופיין בפריקת עול. הצעירים שאפו לנתק את השלשלאות המסורתיות של הוריהם לטובת מונחים מופשטים כגון 'אוניברסליות', 'הומניזם', ובריחה ממוסכמות העבר.
היום, אותה אידיאולוגיה מופשטת ומנותקת הפכה להגמוניה הממסדית. היא התברגנה, הזדקנה והתקבעה לכדי דוקטרינה נוקשה ולעיתים מנוכרת: ''או שאתה איתנו או שאתה לא קיים", הם אומרים בשם הליברליזם.
וכך, לאחר תקופה שבה הממסד נעשה מנוכר וחסר שורשים, הדור הצעיר היהודי החל למרוד.
המרד של 'דור ה-Z' הישראלי שינה כיוון ב-180 מעלות מבני גילו הממוצעים בארצות המערב.
עבור צעירים יהודים רבים כיום, ניתוק מהשורשים איננו סמל לחירות, אלא מתכון לתחושת תלישות וריקנות. המרד האמיתי, הבועט והאותנטי ביותר כיום, הוא המרד בדור ה'אנטי מסורת'.
הדור הצעיר מחפש עוגן, משמעות וזהות היסטורית. מבחינתו, אימוץ סממנים יהודיים, גילוי מחדש של האמונה וחוכמתה, או חיפוש אחר זהות יהודית-ביתית במרחב הציבורי, אינם אקטים של כניעה לממסד דתי שמרני נוסח איראן, כמו שמנסה התקשורת לצייר, אלא קריאת תיגר על הניכור התרבותי של הדור שקדם לו.
זוהי חזרה הביתה מתוך בחירה, תביעת בעלות על זהות שאינה מוכנה להתנצל על קיומה.
ג. התמורה הסוציולוגית הזו מציבה אתגר אינטלקטואלי ומנהיגותי עצום, לא רק לממסד המיושן, שמתקשה לעכל את התופעה, אלא גם – ואולי בעיקר – להנהגה הרוחנית והתורנית.
בנקודת הזמן הנוכחית נוצר קו שבר עמוק המפריד בין שתי תפיסות מנהיגותיות מנוגדות:
מצד אחד ניצבת הנהגה שעדיין שבויה בתודעת 'המיעוט הנרדף'. מנהיגים אלו פועלים מתוך פסיכולוגיה של כניעה מתמדת. הם תופסים את עצמם כקומץ מאמינים הנאבקים על תדמיתם בעיני ההגמון. השיח שלהם מתחנף, פעולותיהם נושאות אופי של טשטוש, והם מתקשים להשתחרר מדפוס החשיבה הזה.
מנגד צומחת מנהיגות מסוג אחר לחלוטין – מנהיגות של קריאת מפה אסטרטגית מתוך חיבור עמוק לשטח. אלה הם מנהיגים המבינים לאן נושבת רוח ההיסטוריה הישראלית. הם מזהים את הצימאון האדיר, את התעוררות המסורת ואת חיפוש הזהות של הדור הצעיר, וקוראים נכון את המציאות: העם לא בורח מהיהדות, הוא מחפש אותה בשפתו שלו. מנהיגות זו אינה פועלת מתוך חרדה מפני 'השפעות החוץ', אלא מתוך ביטחון עצמי איתן ואמונה טבעית בשייכות העמוקה של רוב העם לזהותו.
המרד האמיתי, הבועט והאותנטי ביותר כיום, הוא המרד בדור ה'אנטי מסורת'
ד. מי שממשיך לנהל את השיח הציבורי במונחים מיושנים של מאבקי 'כפייה דתית' מול חילוניות 'משוחררת', מנהל מלחמה של אתמול. העתיד שייך לאלו שמבינים שהדור הצעיר בישראל כבר עשה את הבחירה האסטרטגית שלו. הוא דחה את תרבות הניכור לטובת זהות ושייכות. האתגר כעת אינו רק להילחם על מקומה של המסורת במרחב הציבורי, אלא לדעת כיצד לקבל את פניה כשהיא צומחת מלמטה, באופן החופשי, הגאה והטבעי ביותר.
