---
title: מעם למעמד: כשאצבע בכנסת מאבדת את זהותה
author: בן יעקב סבו
date: 2026-11-10
url: https://www.solelim-derech.co.il/jewish-identity/1103
---

# מעם למעמד: כשאצבע בכנסת מאבדת את זהותה

<p><strong>א. משבר</strong></p>
<p><strong>כרגע, הזרוע הכנסתית של חמאס תכריע את זהות יו"ר כנסת ישראל, בניגוד לרצון הרוב היהודי-ציוני.</strong></p>
<p>תקראו את זה שוב.</p>
<p>ושוב.</p>
<p>ושוב.</p>
<p>רגע לפני שמדפדפים הלאה לעוד כותרת, צריך לעצור ולשאול: <strong>איך אירוע מופקר כזה עובר בגרון של פוליטיקאים שקוראים לעצמם ציונים?</strong></p>
<p>איך מי שיושבים בבית המחוקקים של מדינת העם היהודי לאחר אלפיים שנות גלות מסוגלים להפקיד את המפתח לסדר היום של הבית הזה בידי שלוחיהם של חמאס מבקשי נפשנו — ועוד לראות בזה תרגיל פרלמנטרי מבריק?</p>
<blockquote>אי אפשר להחזיק מדינה יהודית עם כלי עבודה מרקסיסטיים</blockquote>
<p><strong>ב. פרדיגמת המרקסיזם</strong></p>
<p>חלק מהתשובה לא נמצא במסדרונות הכנסת ולא בחדרי הסיעות.</p>
<p>כדי להבין את השורש, צריך לזקק את הנקודה שבה אנחנו עומדים — <strong>ממש על התפר החשוף שבין שתי צורות חשיבה הופכיות: היהדות מול המרקסיזם.</strong></p>
<p>המרקסיזם מסתכל על המציאות האנושית ורואה בה דבר אחד בלבד: <strong>מאבק בין מעמדות.</strong></p>
<p>פעם קראו לזה פרולטריון מול בורגנות, עניים מול עשירים. <strong>היום המרקסיזם החליף בגדים ואימץ שפה חדשה, אבל המנוע נשאר זהה</strong>: גברים מול נשים, מזרחים מול אשכנזים, פריפריה מול מרכז, מחנה פוליטי אחד מול מחנה פוליטי יריב, ערבים מול יהודים — במלחמה על משאבים.</p>
<p><strong>מהו בעצם ׳מעמד׳? מעמד הוא קטגוריה שטוחה, צינית ודו-ממדית</strong>. הוא לוקח את האדם, על כל עושר נפשו ועולמו, ומצמצם אותו לתגית אחת בלבד. ביקום המרקסיסטי כל המעמדות מתגוששים ביניהם במשחק סכום-אפס על אותו משאב חומרי ומצומצם: כסף, כוח וכבוד.</p>
<p><strong>אין טוב ורע, אין אמת ושקר, אין ייעוד — יש רק מדכא ומדוכא, שולט ונשלט.</strong></p>
<p><strong>ג. זהות, חזון, ויהדות</strong></p>
<p>היהדות, לעומת זאת, מתבוננת בעולם ורואה בו מפגש — ולעיתים התנגשות — בין זהויות.</p>
<p><strong>זהות איננה תגית שטוחה. יש לה עומק כמו גיאולוגי. היא בנויה משכבות על גבי שכבות של רעיונות, תרבות, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מסורות עתיקות, מורשת וחזון.</strong></p>
<p>ההבדל הזה ניכר אפילו בשפה עצמה: תודעת המעמד מדברת על "נשים" כקבוצת לחץ במאבק כוחות.</p>
<p><strong>תודעת הזהות מדברת על נשיות כאיכות בעלת ערך.</strong></p>
<p>תודעת המעמד מדברת על "מזרחים" כקטגוריה סוציו-אקונומית מקופחת.</p>
<p><strong>תודעת הזהות מדברת על מזרחיות כעולם עשיר של מסורות וחכמת חיים.</strong></p>
<p>תודעת המעמד מדברת על "יהודים" כאוסף של פרטים בעלי אינטרס חומרי משותף.</p>
<p><strong>תודעת הזהות מדברת על יהדות כמורשת, ברית שייכות, ייחוד, ייעוד ואמונה.</strong></p>
<p>בתפיסת הזהויות היהודית, לא כל החיים הם מאבק על כסף, כוח וכבוד. <strong>אלו הם במקסימום הפיגומים — האמצעים החומריים שנועדו לאפשר לנו לממש בעולם הבדלי חזון שורשיים, עמוקים ומשמעותיים הרבה יותר.</strong></p>
<p>כאן בדיוק טמונה הטרגדיה של הרגע הישראלי הנוכחי.</p>
<p>אפילו דוד בן-גוריון, מנהיג שצמח מתוך תנועת הפועלים הסוציאליסטית, תפס בשלב מסוים שלתנועה שלו נשקפת סכנה קיומית: <strong>אם היא תישאר שבויה בקופסה המרקסיסטית, לא תקום כאן מדינה לעם היהודי</strong>. אי אפשר לכונן ריבונות היסטורית מתוך מנטליות של ועד עובדים מטריאלי. לכן הוא טבע את המטבע ופרסם את קובץ מאמריו המכונן "ממעמד לעם". במילים שלנו, בן-גוריון דרש מתנועת העבודה לבצע המרת פרדיגמה: ממעמד — לזהות. להפסיק לראות ביהודי פועל שנאבק על נתח גדול יותר מהעוגה, ולהתחיל לראות בו <strong>בן לעם עתיק שחוזר לממש את זהותו ואת ייעודו ההיסטורי.</strong></p>
<blockquote>אי אפשר לכונן ריבונות היסטורית מתוך מנטליות של ועד עובדים מטריאלי</blockquote>
<p><strong>ד. לאן פנינו</strong></p>
<p>זו לא עת לטשטוש. מה שמתרחש היום לנגד עינינו בכנסת ישראל הוא תמונת המראה ההפוכה והמבהילה של המהלך ההוא: <strong>נסיגה מעם — בחזרה למעמד.</strong></p>
<p>כאשר מרוקנים את הפוליטיקה הישראלית מתוכן של זהות, מורשת וחזון יהודי, היא קורסת מעצמה בחזרה אל המטריצה המרקסיסטית השטוחה.</p>
<p>המחנות הפוליטיים מפסיקים להיות נושאי דגל של תפיסות עולם, והופכים ל׳מעמדות׳ ציניים הנלחמים מלחמת חורמה על משאב אחד ויחיד: כוח שלטוני גולמי.</p>
<p><strong>וכשהכוח הוא האליל היחיד, מתרחש עיוורון צבעים מוסרי ולאומי.</strong></p>
<p>בלוח ההצבעות האלקטרוני של תודעת המעמד, לכל אצבע יש בדיוק אותו משקל מספרי. <strong>אצבע של לוחם ציוני גיבור ואצבע של תומך טרור השולל את עצם קיומה של מדינת ישראל נספרות בדיוק אותו הדבר בדרך אל ה-61 הנכסף.</strong> הרי אם כל הפוליטיקה היא רק קטטה על כוח, כבוד וכיסאות, ואם המטרה העליונה היא להכניע את ה׳מעמד׳ היריב ולתפוס את פטיש היו"ר — למה לא להישען על הזרוע הכנסתית של חמאס? <strong>בעולם שבו הזהות נמחקה, אין באמת אויב ואין אוהב</strong>. יש רק שותפים טקטיים לחלוקת השלל.</p>
<p>האירוע היום בכנסת איננו תקלה טקטית וגם לא רק שערורייה חולפת; הוא נורת אזהרה שמהבהבת מול הפנים של כולנו.</p>
<p><strong>אי אפשר להחזיק מדינה יהודית עם כלי עבודה מרקסיסטיים</strong>.</p>
<p>מי שמוותר על קומת הזהות והופך את הריבונות שלנו לזירת התגוששות שטוחה על כוח, מגלה מהר מאוד שבמאבק על הבית — <strong>הוא עצמו פתח את הדלת למי שבא להחריב אותו.</strong></p>
<p>לפני שעוסקים בתיקון, ראוי קודם שנפנים את הקלקול.</p>
