---
title: "היכון היכון"
author: אודי בן חמו
date: 2026-11-12
url: https://www.solelim-derech.co.il/jewish-identity/1105
---

# "היכון היכון"


<figure class="wp-block-audio"><audio controls src="https://www.buzzsprout.com/2610002/episodes/20114953-.mp3"></audio></figure>
<p><strong>א.</strong></p>
<p>ברוכים הבאים לתיאטרון הפוליטיקה הישראלי. זו הולכת להיות ההצגה הכי טובה בעיר.</p>
<p><strong>ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק מאוד.</strong></p>
<p>שוק ותדהמה: ציבור גדול של "ימין רך" לא מאמין שזה קורה לו: כיצד ייתכן, שמפלגות "גוש החרם" מתכוונות למכור את הבטחותיהן ולוותר לחלוטין על חוק הגיוס, תמורת תמיכת החרדים בממשלת שמאל? וגרוע מזה - להישען על מפלגות ערביות שאינן מגנות את ארגון החמאס?</p>
<p><strong>בעבר - וייתכן שעדיין - "היכון היכון" היה קוד ההקפצה המוכּר במארבים.</strong> מי ששמע את מילת הקוד ברשת הקשר נדרך מיד: הנשק הורם בין כוונות, חיפוש המטרה החל, הנשימה נעצרה, וכל החושים התרכזו בנקודה אחת.</p>
<p>לא מהרהרים, פשוט נדרכים כדי למצות את ההזדמנות עד תום.</p>
<p><strong>כך בדיוק פועלת הפוליטיקה הישראלית:</strong> הציבור אינו שקוע בתרדמה, הוא יושב במארב. <strong>מארב תמידי מבלי להיות מודע לכך כלל.</strong> כל מחנה ממתין בשוחה הרעיונית שלו, דורך את הנשק ועוצר את הנשימה, מחכה לאות הזינוק; אותה מילת קוד תודעתית, שתפעיל את המנגנון הפנימי ותגרום לקפיצה מהשיחים כדי לממש משימה דמיונית.</p>
<p><strong>המארב הזה הוא הזהות עצמה. התבוננות ברגעי הזינוק הללו חושפת ללא מסכות את המנוע האמיתי: הליבה הפסיכולוגית, החברתית והפוליטית</strong> שמניעה כל חלק בחברה הישראלית - בהכללה גסה כמובן.</p>
<blockquote>חירות תודעתית נמדדת בתשובה לשאלה פשוטה: מי מחזיק בשלט הרחוק של המוח שלך</blockquote>
<p><strong>ב.</strong></p>
<p><strong>הציונות הדתית: טהרה אידיאולוגית ואחדות</strong></p>
<p>בין שיגעון גדלות לרגשי נחיתות: אצל חלק מהסרוגים, קוד ההקפצה המרכזי הוא "טהרה אידיאולוגית". <strong>משפט הקסם שמזניק אותם מהמארב הוא ההבטחה ל"פוליטיקה נקייה".</strong> כזו שאינה מוכתמת בפשרות ובשיקולים מפלגתיים קטנים. הצדיקים הטהורים הרי אינם קובלים על דבר - אלא אם יש בקובלנה זו כדי לנקות את נוצות הטווס המרשימות שלהם. ואז? מצווה גדולה היא להלין; קְבול על החרדים, למשל, ותקבל שכר.</p>
<p>אבל מאחורי הטהרנות האידיאולוגית והאוטופיה הבלתי-ממומשת (ככל אוטופיה), <strong>מסתתרת מלכודת תודעתית: ישנם ציניקנים הפורטים בדיוק על המיתר המתיימר ל"עשיית פוליטיקה בלי להתלכלך בפוליטיקה".</strong> יוצא, שמכירת אשליות הזויה חוסמת את המוחות, וגורמת נזק בשם הטהרנות.</p>
<p>בקרב חלקים אחרים במגזר <strong>קוד ההקפצה נשאר פשוט: "אחדות".</strong> מספיק שנציג האליטה ישמיע משפט עמום על "ממשלת הסכמה", כדי שקבוצות שונות במגזר ימהרו לכתוב פוסטים נרגשים על "גודל השעה", "מניעת מלחמת אחים" ושאר סיסמאות. <strong>הם יימנעו מלהיאבק על עמדותיהם, ובלבד שיספקו להם את מעמד המתווך הלאומי והמקף המחבר.</strong></p>
<p>המבוכה מתעצמת לנוכח המציאות: השמאל שזעק חמס על "הסחטנות החרדית", מציג כעת נכונות מדהימה למכור את כל הבטחותיו לבוחר ולוותר על חוק הגיוס כליל - רק תמורת תמיכת החרדים בממשלתו. אותו שמאל אינו מהסס גם לחזר אחר מפלגות תומכות טרור, ולהכשיר אותן כשותפות לגיטימיות. <strong>כך יוצא, שבגלל קוד ההפעלה יש מי שבעיניים עצומות מרוב רוממות רוח סולל את הדרך לתהום.</strong></p>
<p><strong>ג.</strong></p>
<p><strong>הציבור החרדי: לא מארב, אלא גיוס חירום בהקפצה</strong></p>
<p>הציבור החרדי, בניגוד לאחרים, בכלל לא טורח להיקלע למארב אידיאולוגי מורכב.</p>
<p>הוא לא מבזבז אנרגיה על ניסיונות לחנך אחרים או לכבוש את המרחב האזרחי. <strong>עמדת הזינוק שלו פשוטה, הישרדותית ויעילה.</strong> מספיק שמישהו בשיח הציבורי יזרוק אמירה בעד לימוד התורה - או לחלופין, יניף איום תקציבי על לומדיה - כדי שכל המנגנון יקפוץ כאיש אחד. ככה פועל ציבור החש פגיעה פוטנציאלית בציפור נפשו.</p>
<p>יש כאן מנגנון הפעלה פשוט ומדויק: <strong>להבטיח את המשכיות עולם התורה.</strong> לא פחות, וכנראה גם לא יותר. <strong>ימים יגידו אם החרדים יבחרו בתמיכה קצרת טווח בממשלת גוש החרם, או בהמשך שילוב ידיים עם המחנה הלאומי - השותף הטבעי בשמירת זהותה היהודית של המדינה.</strong></p>
<p><strong>ד.</strong></p>
<p><strong>השמאל: מארב הנימוסים, המעידות ובית המשפט ללגיטימציה</strong></p>
<p>המארב בצד השמאלי של המפה הוא מתוחכם, קר ומחושב בהרבה. המניע העמוק אינו חיפוש הסכמות ואף לא שימור השבט, אלא <strong>שליטה וכוח דרך ניכוס הסמכות המוסרית.</strong> השמאל יושב במארב בשקט, בעיניים סורקות, <strong>וממתין למעידות. הוא לא מחפש שיח פתוח - הוא מחכה לטעות.</strong></p>
<p>איך זה נראה בפועל?</p>
<p>פוליטיקאי מהימין מנסח אמירה לא מוצלחת, חרדי מועד מילולית, אולי נרשמת חריגה מאיזה פרוטוקול נימוסים לא כתוב - והזינוק הוא מיידי. <strong>הכותרות מהדהדות, הרשתות סוערות, המפגינים מציפים את הרחוב, והשמאל עט על כס השיפוט הטבעי שלו כ"בית המשפט של הלגיטימציה הציבורית".</strong></p>
<p>השמאל לא נלחם על השלטון בקלפי בלבד; הוא נלחם על הזכות לקבוע מי "נאור" ומי "חשוך", מי ראוי לשבת סביב המדורה ומי ייזרק אל מחוץ לגדר.</p>
<p><strong>כשזהו המנגנון, קשה לצפות לקווים אדומים - "אלוקים לשלטון בחרתנו". נקודה.</strong></p>
<blockquote>מנגנון הפעלה אוטומטי לא מעודד ערכים גבוהים ומוסר - הוא פשוט הופך אותך למטרה קלה במארב של אחרים</blockquote>
<p><strong>ה.</strong></p>
<p><strong>לאחר הבחירות: חירות או עבדות</strong></p>
<p>האם יש בכוחו של הימין להפעיל קוד כלשהו, כדי לגרום לחלקים בשמאל לשנות במעט את תפיסתם?</p>
<p><strong>מה פשר הקלות הזו, שמאפשרת מהלך הפוך של תזוזה מימין לשמאל - סליחה, ל"מרכז"?</strong></p>
<p>חירות תודעתית נמדדת בתשובה לשאלה פשוטה: מי מחזיק בשלט הרחוק של המוח שלך.</p>
<p>כל עוד תמשיך לקפוץ מהשוחה בכל פעם שאסטרטג פוליטי משמיע את מילת הקוד המגזרית שלך - <strong>אינך אזרח חופשי. אתה פשוט מופעל.</strong></p>
<p>וכשהמסך יורד, נחשפת האמת לעיני האזרח החופשי: מנגנון הפעלה אוטומטי לא מעודד ערכים גבוהים ומוסר - <strong>הוא פשוט הופך אותך למטרה קלה במארב של אחרים.</strong></p>
<p>נקודה למחשבה לכל אלו שהלכו לישון עם חזון על "פוליטיקה נקיה" ו"אחדות יהודית", וקמו בבוקר כשחקני חיזוק לממשלה פוטנציאלית שנשענת על גורמים עוינים ותומכי טרור.</p>
