כידוע, בקבוצת ׳סוללים דרך׳ אנחנו עוסקים ברעיונות.
הרעיונות שמאחורי הקלעים של הפוליטיקה, האקטואליה והחדשות.
מדינת ישראל והחברה הישראלית נמצאות במאבק תרבותי חריף, והמאבק הזה מנוהל על ידי שימוש ברעיונות עומק ובשפה.
איך מצליחים במאבק?
השלב הראשון הוא הכרת עולם התוכן והרעיונות. זהו השלב ה"קל״.
השלב המורכב יותר הוא הכרת העורמה, המניפולציות ומשחקי השפה.
למשל, ארגון ״שלום עכשיו״ שניכס לעצמו את המושג יקר הערך ״השלום״. האם יעלה על הדעת שמי שלא משתייך לארגון השמאל הרדיקלי הזה הוא נגד השלום?
בוודאי שלא.
כי כולם מבינים שמאחורי מושג ״השלום״ עומדת תפיסת עולם שמאל-רדיקלית, שכוללת ויתור על חלקי מולדת לאויב, הכלת טרור, שיטה תבוסתנית שנוסתה שוב ושוב ולא עבדה (בלשון המעטה).
כעת ניגש למושג ישן-חדש שנכנס לעולמנו הפוליטי: האחדות.
האם אנחנו נגד אחדות? חלילה, כולם בעד אחדות, אבל כשאתה אומר אחדות, למה אתה מתכוון?
עוד מונח ישן-חדש שנכנס לחיינו הוא ״הקיצוניים״ מול ״המתונים״.
ננסה לעשות סדר.
א. בנוגע למושג ׳קיצוני׳: הכל תלוי איך אתה מגדיר את ה'אמצע'. האמצע הוא הרי נקודת איזון בין שני קצוות.
המושג 'דרך האמצע' לקוח מאריסטו בהקשר של מידות הנפש.
אריסטו סבר שאדם צריך להתרחק ממידות קיצוניות וללכת בדרך האמצעית.
איך אריסטו קבע מה קיצוני? לפי תורת המוסר שלו.
הרמב״ם לקח מאריסטו את המתודולוגיה שאדם צריך ללכת בדרך האמצע, אך לא לקח ממנו את תורת המוסר. המוסר של הרמב״ם לקוח מהתורה, והיא מגדירה לו מי קיצוני ומי לא.
לדוגמה, לפי הרמב״ם אדם שלא מאמין בתורת משה או באלוהים יוגדר כאדם קיצוני.
אמור לי מה עולם הערכים שלך ואומר לך את מי תגדיר קיצוני. התקשורת, האקדמיה והמשפט, שמעצבים לא מעט את תפיסת המוסר שלנו, מגדירים את כל מי שנמצא בימין כאדם קיצוני, ואת מי שנמצא בשמאל כאדם מתון, בדרך האמצע.
כך גם באקדמיה: בכל פאנל אקדמי יוזמן איש שמאל רדיקלי, איש שמאל אולטרא-רדיקלי ואיש מרכז (נניח שיש דבר כזה), ולזה קוראים ״דיון מאוזן״. כאשר תשאלו אותם למה אין איש ימין, הם יגידו ״אנחנו נגד הקיצוניים״.
כך גם נראה פאנל חדשות בערוצים 12 ו-13 – יש שם רק ״מתונים״, בלי ״קיצוניים״.
כולם מבינים שמאחורי מושג ״השלום״ עומדת תפיסת עולם שמאל-רדיקלית, שכוללת ויתור על חלקי מולדת לאויב, הכלת טרור, שיטה תבוסתנית שנוסתה שוב ושוב ולא עבדה (בלשון המעטה)
ב. בקמפיין הפוליטי של ארגון ׳הרבעון הרביעי׳ (שהיו מי שחשבו שמדובר בארגון א-פוליטי) החליטו לקדם קמפיין ששמו ״ממשלת אחדות״, עם שלטי ענק, בהרבה מאוד כסף.
אלא שיש ראש מפלגה, לא משנה מה דעתכם עליו, שנעדר מכל השלטים – השר בן גביר.
החידה לא נעלמה מפעילי הרבעון, ולשאלתם על כך, ענה היו״ר, יואב הלר, בטוויטר:
״חייב לומר שכל העיסוק בבן גביר מפספס את הנקודה. דרך אגב, את עמדתי על בן גביר והנזק שהוא עושה למדינת ישראל אפשר לראות בכתיבה שלי – אבל באמת שזו לא הנקודה״.
הלר התחמק מתשובה ברורה. תחליטו מדוע לדעתכם עשה כך, בפלפול הארוך בטוויטר שלו.
חה״כ גפני אמר שהוא נגד ממשלת אחדות, ומיד הותקף ברשת החברתית של הרבעון הרביעי: ״לא ניתן לכם להוריד את ממשלת האחדות מהפרק. רק ממשלת אחדות!״.
אבל אז הגיעה תגובה מפתיעה של יו״ר מפלגת ׳הדמוקרטים׳, יאיר גולן:
“כפי שכבר הודעתי באינספור הזדמנויות – אין בכוונתי להצטרף לממשלה עם בנימין נתניהו. לא נהיה שותפים לממשלת חורבן הבית ולא נסכים למכבסה של המחדל הלאומי הגדול ביותר מאז קום המדינה, עליו אחראית הממשלה והעומד בראשה”. וביקש להסיר את תמונתו מהקמפיין המאחד.
הרבעון הרביעי, שקיבל הזדמנות לחשוף את טוהר כוונותיו, פיספס את ההזדמנות ומילא פיו מים. לא עלה בדעתם לתקוף את ה'דמוקרט' יאיר גולן על כך שהוא מונע ממשלת אחדות.
מוזר מאוד.
ג. יאיר גולן, מסתבר, נגד האחדות. אבל בואו נחזור למושגים מתון וקיצוני. האם יאיר גולן מתון? לפי עולם הערכים שלי הוא אדם מאוד מאוד קיצוני, הדעות שלו, ההתבטאויות שלו נגד הימין ונגד הדתיים, הניסיון שלו לחנך ציבורים מחדש וגם גסות הרוח שלו.
אבל לפי עולם הערכים של הרבעון הרביעי גולן הוא פוליטיקאי לגיטימי (בניגוד לבן גביר ״הקיצוני שעושה נזק״).
כל השנים בעיית האחדות נפתרה באמצעות הקלפי: המיעוט קיבל את עמדת הרוב בבחירות. הניסיון לעשות ׳הסכמות רחבות של המתונים׳ במסווה של אחדות הוא סיסמאות שלא פותרות שום מחלוקת, אלא דוחות את הבעיה ואף מעמיקות אתה.
בתקופת אחאב, אליהו הנביא הרג בהוראת ה׳ את נביאי הבעל, והעם הסכים. והכי חשוב – בתקופת אחאב כולם התאחדו כדי לנצח במלחמה.
האחדות הייתה סביב ערך הניצחון של העם מול אויביו, ולא נגד חלק ענק בעם החפץ בניצחון על אויביו
ד. אם ארגון הרבעון הרביעי מבוסס על עולם ערכים של השמאל, איך כל כך הרבה אנשים נופלים בפח הזה?
חשוב להדגיש: רוב האנשים שנופלים במניפולציות האלו הם מהמגזר הדתי, שחרת את האחדות על דגלו, אך זיהוי עורמה פוליטית אינו הצד החזק שלו.
יש בתורה שבכתב ובתורה בעל פה הרבה מאוד מאמרים בערך האחדות, שכולם אמיתיים. אך לא כל מי שרוממות האחדות בגרונו רוצה באמת לעשות אחדות. אם פילוסוף המאמין שטבע האדם הוא טוב מעיקרו ילך לשוק, סביר להניח שהמוכר יצליח לרמות אותו. כשמגיעים לסוגיות פוליטיות מעשיות, צריך עורך דין ממולח שמבין השתמעויות ולא רק סיסמאות יפות.
ה. מה היא אחדות אמיתית?
כל אחדות מחויבת להיות סביב ערך מסוים.
יש גם אחדות בין חבורת גנבים ומשפחות פשע. גם בתוך האדם, אחדות בין הנשמה לגוף היא לא שביום מקשיבים לנשמה ובלילה לגוף (על הפיצול הפסיכוטי הזה בתוך נפשו של האדם נכתב הספר ד״ר ג׳ייקל ומיסטר הייד).
ממשלת אחדות היא לא ועד בית. הרי על מהות הבית אנו מתווכחים. צריכים להסכים על עולם רעיונות – מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. זה האירוע כאן.
וגם בנוגע למלחמה – האם צריך להמשיך את המלחמה או לעצור אותה ולקדם עסקה בכל מחיר.
כשאין אחדות בסיסית סביב הסוגיות האלו, לא יכולה לקום ממשלת אחדות.
ו. דבר אחרון: דתיים רגילים להביא את מדרש חז״ל על חשיבות האחדות, שבימי אחאב הרשע יצאו למלחמות וניצחו כי לא היה ביניהם לשון הרע אף שהייתה עבודת אלילים, כהוכחה לערך המכריע של האחדות.
על כך שתי הערות קצרות: בתקופת אחאב, אליהו הנביא הרג בהוראת ה׳ את נביאי הבעל, והעם הסכים. והכי חשוב – בתקופת אחאב כולם התאחדו כדי לנצח במלחמה.
האחדות הייתה סביב ערך הניצחון של העם מול אויביו, ולא נגד חלק ענק בעם החפץ בניצחון על אויביו.
ותודה ליאיר גולן על שירותו לציבור.
בעקבות דבריו של איתי אסמן על קמפיין האחדות של ׳הרבעון הרביעי׳ כתבה לנו חברתנו עירית לינור את הדברים הבאים:
על ניצול הסנטימנט של אהבת ישראל
״הפרקטיקה של הרבעון הרביעי היא סוג העקיצה שאני שונאת במיוחד. כי היא פורטת על הטוב שבנפש האדם. אם אתה עוקץ מישהו חמדן- לא יפה, אבל אדם נכשל על המגרעות שלו ובמידה רבה קצת מגיע לו.
אבל העקיצות משמאל שמתלבשות על אהבת ישראל אמיתית בציבור הדתי לאומי- זה דוחה ממש.
קשה להסביר את זה למישהו מבחוץ שגדל על אהבת ישראל ונפש טהורה כל כך. הוא ממש מתקשה לקבל שמהצד השני יש קיר בטון של רדיפת כוח, שנאה ושקרנות.
אבל אני גדלתי עם החבר׳ה האלה, למדתי ועבדתי איתם או גרה לידם.
כואב לי לראות אנשים טובים וחכמים הולכים שולל.
בסופו של דבר ההצעה האמיתית של ׳הרבעון הרביעי׳ היא לא אחדות, אלא כניעה״.
