בא׳ באלול חוזרים תלמידי הישיבות לעסוק בתורה אחרי חופשת התרעננות קצרה, ויום זה נחשב לתחילת זמן הלימוד לתלמידים החדשים הפוקדים את ספסלי בית המדרש.
לא רק לימוד התורה מתגדל ומתחדש בעם ישראל בא׳ באלול. גם אמירת ה'סליחות' מתחדשת בכל חצות לילה או באשמורת הבוקר.
בני עדות המזרח מתחילים באמירת הסליחות חודש לפני ראש השנה, ובני שאר העדות יצטרפו אליהם בהמשך החודש – מתוך רצון פנימי להתקרב לה׳ ולכייל את מערכת הערכים הרוחנית, המוסרית והלאומית לקראת פתיחת שנה חדשה.
לימוד התורה ואמירת הסליחות מחזקים את הרוח בעם ישראל ומגבירים את החוסן הלאומי והרוחני שלנו.
זוהי לא מערכת של יחסי ׳תן וקח׳ חיצוניים, הדומה למכונת משקאות שבה האדם מכניס מטבע ומחכה לתמורה מיידית, אלא מדובר בעיסוק אינטנסיבי בהתאמת חיינו למקורם האלוקי, ואין זה המקום להאריך בכך.
לימוד התורה ואמירת הסליחות מחזקים את הרוח בעם ישראל ומגבירים את החוסן הלאומי והרוחני שלנו
עם ישראל בנוי לא רק על כלכלה וביטחון חומריים, אף כי הם ודאי חשובים והכרחיים.
עם ישראל בנוי ומיוסד בראש ובראשונה על חיי הרוח, דהיינו לימוד תורה ותפילות.
בגלות הארוכה התקיימנו כנשמה פורחת באוויר, ללא גוף לאומי.
התקיימנו ושרדנו באופן פלאי בזכות השמירה הקפדנית על עולם הרוח שלנו, שהוא הממד הנצחי שלנו.
מהתופעה הזו התפעלו גם גויים רבים וישרים לאורך ההיסטוריה שלנו.
כפי שבאדם יש נשמה, כך גם לעם ישראל כקולקטיב יש נשמה.
בעולם ובמבט חומרי קשה לתפוס זאת. אך כל אדם מבין כי ההבדל בין גוף חי למת הוא בהימצאות הנשמה, שאותה לא ניתן למשש בידיים.
בין כל הנשמות של עם ישראל ישנו קשר חי ואורגני. ולכן, ברגע שיהודי לומד תורה או מתפלל, הוא משפיע על כל עם ישראל.
כפי שכשאדם מקבל מכה באיבר אחד מגופו, כל גופו כואב. הכאב משליך על כל הגוף כולו, ללא פירוד וללא חילוק. כך זה גם בהשפעה לטובה.
בלימוד התורה יש דרגות שונות של העמקה ודרגות של דרך העיסוק.
הדרגה הגבוהה ביותר היא לימוד 'תורה לשמה'. ללמוד לשם הלימוד, ולא בשביל שום תועלת אישית או סיבה אחרת.
אנחנו מורגלים לבחון כל דבר לפי התועלת החומרית שיוצאת ממנו ומודדים דברים במבט מטריאליסטי.
אך בלימוד התורה ההפך הוא הנכון, ולעיתים זה מה שמקשה מאוד להעריך את משמעותו.
ערך רוחני לא מודדים בכלים חומריים; זהו מבט שטחי ולא מדעי.
כמו שאת נשמת עם ישראל ואת נצחיותו אי אפשר לנתח בכלים חומריים, כך גם אי אפשר לאמוד את השפעת התורה.
כך הולכת לה המציאות ומתאזנת, חוזרת היא לשורשיה ומעניקה לכולנו חיים חדשים לשנה החדשה
הרב קוק זצ״ל, שיום פטירתו חל בג׳ באלול, כותב כך:
״אֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁל עֵסֶק הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ הוּא, לְהַעֲשִׁיר אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (נשמת ישראל) בְּכֹחוֹת רוּחָנִיִּים גְּדוֹלִים, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַבֶּה אוֹר הַתּוֹרָה, וְעִמָּהּ חִבָּתָהּ וּכְבוֹדָהּ, בְּלֵב אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הֲרֵי הַכֹּחַ הַיְסוֹדִי שֶׁל הָאֻמָּה מִתְחַזֵּק וּמִתְאַמֵּץ״.
כלומר, ככל שאדם לומד תורה לשמה, כך הוא משפיע על הנשמה הכללית של האומה. הפעולה הזו מחזקת את האגד והחיבור בינינו, שאינם תלויים רק בהסכמה אנושית גלויה.
יוצא לפי זה, שתלמיד חכם היושב ולומד תורה מחזק בכך את הכוחות הרוחניים של עם ישראל, והוא מחזק את הדבק ואת החומרים הפנימיים שמהם בנויה האחדות בינינו.
זוהי לא רק אחווה אנושית פשוטה, שברור שגם לה יש מקום; זוהי אחדות פנימית עמוקה שאיננו מורגלים לעסוק בה.
ולכן זוהי זכות גדולה ואחריות עצומה להיות תלמיד חכם, להרבות את העושר הרוחני של עם ישראל ולחזק את חוסננו הלאומי.
עם ישראל תמיד ידע בחושיו הפנימיים להוקיר את תלמידי החכמים. לא בגלל תועלת חומרית ואפילו לא רק בשל השיעורים שהם לימדו, אלא על עצם שקידתם בתורה.
אין זה המקום לעסוק בשאלות עד כמה המדינה צריכה לתקצב את הישיבות, או כמה בחורים צריכים ללמוד וכמה ללכת לצבא. הדגש כאן הוא על העיקרון הרוחני – לימוד התורה מחזק את עם ישראל, ותלמיד חכם הלומד תורה לשמה מחזק מאוד את עם ישראל. דברים פשוטים שנשכחים לפעמים.
וכך גם אמירת הסליחות באשמורת הבוקר על ידי רבבות עמך בית ישראל – היא מחזקת את האומה, מטהרת את המחשבות ומנקה את האוויר.
הכל נעשה נקי וטהור ממעשים לא מדויקים בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו וממחשבות שאינן בונות.
כך הולכת לה המציאות ומתאזנת, חוזרת היא לשורשיה ומעניקה לכולנו חיים חדשים לשנה החדשה.
תודה לכם לומדי התורה, תודה לכם משכימי הסליחות.
