1.ראשית, הראוי לענות על שאלה שכזו הוא רק מי שהינו בעל מבט רחב הסוקר את ההיסטוריה הישראלית כחלק מההיסטוריה האנושית. בעל מבט אורגני ועמוק.
בלי הבנה רחבה עלולים להגיע לטעויות קשות.
כמו אדם המנווט בלילה חשוך אך זוכר את סיפור הדרך הכללי שלמד טרם הפגישה עם קטע הדרך הספציפי הנתון.
2.הנקודה הטכנית של שמירת כסא ריק לחטופים, כלל אינה השאלה.
זוהי לא שאלה הלכתית כלל. אין איסור (או הידור) במעשה שכזה.
ביטוי מעשי, לעולם נשען על תודעה. לכן השאלה המרכזית היא מה עומד מאחורי הפעולה הפיסית.
אינני מתייחס כלל לשאלה הטכנית הזאת. היא לא העיקר.
3.וחשוב תמיד לומר שהדברים כלל לא מופנים למשפחה הנמצאת במציאות הבלתי אפשרית הזאת. פשוט.
4.עם ישראל חווה לאורך שנותיו אסונות נוראיים וקשים מנשוא.
פוגרומים, אינקוויזציה, שואה ומה לא.
ולצד הכאב העצום תמיד ידע לשמור על תודעה אופטימית.
״מה יהיה ? יהיה טוב בע״ה..״ זהו הביטוי השגור על פיהם של רבבות עמך בית ישראל המבינים שהסיפור הישראלי לא התחיל אצלם ולא יסתיים אצלם.
כולנו רק חוליה קטנה בשרשרת ארוכה. זוהי תודעה עמוקה ופנימית שהחזיקה את העם הזה דורות על גבי דורות.
5.״אין מצווה כפדיון שבויים״. מוכרז מכל עבר. לא מדויק. בלשון המעטה.
הרי לא מדובר במציאות גלותית פרטית אלא במלחמה כללית.
נוציא החוצה את הציניות של שימוש בסמלי יהדות של מי שחסם בגופו ערב שמחת תורה ביטויי יהדות מהמרחב הציבורי ופתאום נזכר בהם.
יציאת מצרים היתה אירוע היסטורי מתמשך לדורות. הוטבע חותם במציאות. לא חילוץ הומניטרי של עם מציפורני המצרים כאילו מדובר בגרסה המוקדמת של מבצע אנטבה.
6.ללא תודעה שכזו, מה שנשאר אלו רק פרטים, אטומים רבים החיים חיי הווה. כאן ועכשיו. וזהו.
במציאות הזאת קשה שלא לחוש דיכאון, ייאוש, מרמור ועצבות.
מה ייתן במצב הזה תקווה ויכולת להרים את המבט אל עבר העתיד המיוחל ?
7.ובמצב הזה ציבור שאינו מחובר לסיפור הארוך של עם ישראל לא מצליח להבין כיצד דווקא אנשים דתיים לא עושים הכל (לשיטתם) על מנת לחלץ חטופים בכל מחיר אשר יהיה.
זוהי נקודה כואבת מאוד.
כך, רבים מאחינו נמצאים בעצבות, ביגון ובמשבר אדיר בחוסר יכולתם לתת פשר למציאות הזאת.
על פי הבנתם את הדברים הם מבקשים בצרתם מכולנו, לטבוע יחד איתם במציאות היגונית הזאת.
כואב.
לכן ראוי לעמוד כסלע איתן, רגיש ומקשיב מצד אחד אך גם אופטימי, בטוח ויציב. למען אחינו ולמען עתידנו.
8.בליל הסדר הזה, נזכור שבעת שהפכנו לעם, נודע שלמציאות יש סדר. יש כוונה, יש מטרה ויש ייעוד. ודווקא בעת צרה ומצוקה יש לזכור זאת שבעתיים. כמו חייל ביחידה מובחרת במסלול מפרך.
יש לנו מודלים רבים לחיקוי. וכולנו יחד כאומה, עם שלם לחיקוי.
חווינו מכות ואסונות ולעולם לא נשברנו.
נשמח, נברך בחג שמח ! (גם בשואה כך בירכו אני מניח) נחייך, נכאב ונחזיק את החשבון הגדול של העם הפלאי הזה בעל ההיסטוריה הפנומנלית שעוד עתיד מזהיר לפניו יחד עם כל אחינו בית ישראל.
לכן בין אם תשאירו כסא או לא, ראוי לזכור זאת.
עם ישראל חי !
בתפילה לניצחון גדול ולשלומם של כל חטופינו.
חג פסח שמח וכשר !
