א. היוזמה ביחס לחולצה הצהובה בתחילת שנת הלימודים, מצטרפת כמובן למאבק הגדול על משמעותה ותפיסתה של המלחמה בה אנו מצויים.
האם אנו מתמקדים במלחמה לאומית, כללית וציבורית או מלחמה על הפרטים בלבד האם אנו רואים לטווח רחוק או משועבדים לטווח הקצר? האם השכל מוביל אותנו או רגש באינפלציה? ועוד.
שתי תפיסות מנוגדות יש פה:
בצד אחד תפיסה הרואה את המדינה, וממילא את המלחמה, כאוסף של אטומים בודדים, כחברה הצריכה לתת שירותים לפרטים בלבד, משל מדובר בסלקום.
ובצד שני תפיסה הרואה בלאום מרכיב זהות משמעותי, בעל חשיבות עליונה. לאום המעניק משמעות לפרטים, לא הדורס אותם חס ושלום.
ב. החולצה הצהובה היא המשך ישיר של הסרט הצהוב וברור גם שאינה תמימה.
במקור היא ביטאה סולידריות עם לוחמים ולאט לאט נכבשה לקידום מטרות אחרות.
זה לא אומר כמובן שאין אנשים טובים שתומכים בכך, אך בד״כ הדבר נובע מתמימות, לא מהעמקה יתרה.
(הכלל אומר, שיש בדרך כלל הרבה יותר אנשים בחלם, מאשר בסדום).
ובכל אופן, ראשי היוזמה הזו הם אנשים חכמים ומתוחכמים וודאי שאינם תמימים.
תנו להם את הקרדיט המגיע להם. יש להם רקורד עשיר.
האם אנו מתמקדים במלחמה לאומית, כללית וציבורית או מלחמה על הפרטים בלבד האם אנו רואים לטווח רחוק או משועבדים לטווח הקצר? האם השכל מוביל אותנו או רגש באינפלציה?
ג. על סמלים – א׳
סמל מבטא עולם רעיוני שלם המסתתר מאחוריו. דמיינו כיצד יהודים במשך מאות שנות היסטוריה ועד היום התייחסו לצלב, למשל. למה להתרגש? זה בסך הכל סמל.
סמל הוא לא ׳סתם דבר שיצא במקרה׳, אלא מאחוריו מסתתר עולם שלם. והעולם הזה הוא לגמרי סמוי מן העין.
אין הרי הדרכה המצורפת לסמל.
תשאלו כל סטודנט בשנה ראשונה בלימודי אמנות.
הסמל פועל על הרגש והוא לוכד את הנפש. באופן יעיל מאוד.
לדוגמא:
פיקאסו שהיה קומוניסט כתב כך:
״מה הוא אמן לדעתכם? רפה שכל שיש לו עיניים בלבד אם הוא צייר, או אזניים אם הוא מוסיקאי? להיפך. הוא בה בעת ישות פוליטית..
״ציור לא נעשה כדי לקשט דירות. זה כלי מלחמה, להתקפה והגנה נגד האויב״.
במילים אחרות, הצייר מביע רעיונות בצורה גרפית. אם הם רעיונות טובים, נהדר. ואם לא, פחות.
אך בכל מקרה אין לזלזל בכוחם של סמלים ולהתייחס אליהם בשטחיות.
על סמלים – ב׳
דמיינו כיצד יושפע המרחב הציבורי כאשר כל הסמלים בו יבטאו פרטיות, רגשנות, הפרטה של המדינה ויחס מנוכר ללאום, לצבא, לגבורה ולמבט כללי על חיינו.
איזו השפעה דרמטית לאורך זמן תהיה לאור מציאות שבה אנו מנסים לעסוק בסוגיות רציניות בשכל קר ומחושב, אך בפועל הנפש שלנו כלואה בעולם הפוך לגמרי.
ודמיינו בהקשר הספציפי איזו השפעה תהיה לכך על נוער וילדים ׳שבסך הכל׳ ילבשו חולצה צהובה ב-1/9 כשעולם הרגש שלהם לעומת השכל חזק יותר ואינו מאוזן.
ד. כשנכנס סמל או ביטוי חדש לחיינו כדאי לחקור קצת על משמעותו. זה נכון כמובן גם לסרט הצהוב ואני מזמין אתכם לעשות זאת לבדכם.
אך השאלה המשמעותית יותר היא מה עולה לכם בראש ובנפש, כשאתם רואים היום את הסרט הצהוב הזה.
האם זה מעורר בכם גבורה? נחישות? רצון להשמיד את האויב? מסירות לעם ישראל? או שמא נהייה רגשנית אחר פרטים בודדים, אהובים ויקרים במציאות נוראית?
מה קופץ לכם מיד לראש? ניצחון או ׳עסקה עכשיו׳?
זו השאלה הגדולה והמרכזית.
ה. ונקודה נוספת, בלי יותר מדי פלסף. צד אחד מעוניין שנעסוק בחטופים אך ורק במסגרת הרעיונית הפרטית בלבד אותה הוא מקדם בממון רב.
ואם לא כך, מדובר בלא פחות מ׳שנאה כלפי החטופים׳, כך הם מדברים.
זה הסמל היחיד ואין בלתו.
סליחה, אבל אדם חירותי אמור להתנער מהמצב הזה. זוהי כפייה מתוחכמת.
צד אחד לא מקבל את המחלוקת על הדרך לשחרר את החטופים היקרים. מבחינתו אין דרך אחרת. רק דרך ׳עסקה עכשיו ובכל מחיר׳.
ולכן אימוץ החולצה הצהובה או הסרט הצהוב דומים יותר לקולר מאשר כל דבר אחר.
אנו במלחמה. ישנו דגל וסמל ראוי אחד בלבד: דגל ישראל !
ו. נקודה לסיום למיטיבי לכת.
יש פה הרבה מעבר למבט פרטי בלבד.
הרי מה עם תושבי העוטף? מה עם הלוחמים? הפצועים? תושבי הצפון המפונים מביתם? להם אין פה? הם שקופים?
מדובר בשימוש הכי ציני שאפשר לתאר, בסוגיה רגישה ועדינה, לקדם כאוס ולהפיל ממשלה.
מי שבעד הפרטים, צריך להיות בעד כל הפרטים.
אף אחד לא יטיף לציבור הלאומי על דאגה לפרטים.
בתי העלמין במלחמה הזאת יעידו יותר מכל. הם מלאים בפרטים המחזיקים תפיסה לאומית אחראית.
נתפלל לניצחון במלחמה והבסת האויב ועל ידי כך להחזרת החטופים בריאים ושלמים בע״ה.
אנו במלחמה. ישנו דגל וסמל ראוי אחד בלבד: דגל ישראל !