1️⃣ כרוניקה של פשרה ידועה מראש
בשנת 2016 סערה המערכת הצבאית והציבורית סביב ביטולה של 'פקודת השילוב הראוי' (משנת 2002) והחלפתה ב'פקודת השירות המשותף'.
ברוח הפקודה החדשה נכתב: ״המפקדים יישמו את פקודת השירות המשותף ככל האפשר, לא בדרך של הפרדה בין חיילים לחיילות, אלא אם כן נקבע הדבר במפורש בפקודה״.
הנוסח אמנם עודן בהמשך, אך רוח הפקודה נותרה בעינה ויושמה בשטח: המדיניות השתנתה בהדרגה מהפרדה מבוקרת לעירוב הולך וגובר בכלל יחידות צה״ל.
ברקע הדברים עמדו מפגשים מתוחים, רוויי כוונות טובות, בין הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט לבין ראשי ישיבות ומכינות. המטרה הייתה להגיע לנוסח מוסכם שיסדיר את שירותם של חיילים דתיים לצד פתיחת תפקידי לחימה נוספים לנשים. בפגישה של הרמטכ״ל עם הרבנים הוא הצליח להרגיע את חששותיהם, והם אף שיגרו לתקשורת הודעת ברכה שבה הצהירו כי הם סומכים עליו. הבטחותיו של הרמטכ"ל היו כלליות, ואותם רבנים לא חזו את השינויים המפליגים שהתרחשו במשך השנים, תוך רמיסת הפקודות וההבטחות המקוריות.
עשור לאחר מכן, הדינמיקה הזו חוזרת על עצמה כמעט במדויק: שילוב נשים ביחידות קצה כמו סיירת מטכ"ל או חיל השריון המתמרן מזכיר מחדש את אותן פגישות הרגעה, אותן הבטחות פיקודיות כלליות ואותן פשרות ניסוחיות הנעשות ללא הבנת ההשלכות ארוכות הטווח.
אלא שהתבוננות עומק בתהליך זה מגלה כשל מובנה. אין מדובר באירוע נקודתי של אכיפת פקודה כזו או אחרת, אלא בהתנגשות ערכית עמוקה שאינה יכולה להיפתר באמצעות הבטחות קוסמטיות. כאשר גורמים בצה"ל מתנהלים מתוך תפיסת עולם שבה ערך השוויון המגדרי הופך לערך מוביל, המיוצג ומקודם על ידי גופים רשמיים ובעלי סמכויות נרחבות, נוצר פער בלתי ניתן לגישור מול עולם הערכים של הציונות הדתית.
זהו פתרון המזכיר את משל חכמי חלם, הבונים בית חולים מתחת לגשר רעוע במקום לתקן את הגשר עצמו
2️⃣ הכשל המושגי: שיח זכויות מול שיח צביון
הסיבה המרכזית לכך שראשי הישיבות מוצאים את עצמם בעמדת נחיתות מתמדת במאבק זה נעוצה בהגדרת המגרש שבו הם משחקים. בעוד ארגוני נשים וגופי מגדר חוץ-צבאיים ופנים-צבאיים פועלים מתוך תפיסת עולם כוללת ('אג'נדה') המבקשת לעצב את צביונו של כל הצבא ברוח השוויון, הרבנים נוטים לצמצם את דרישותיהם לשיח של זכויות הפרט של החיילים הדתיים.
יותר מזה: תפיסת ארגוני הנשים היא טוטאלית – בבחינת ׳כולה שלי׳, והרבנים באים בדרישה פשרנית האומרת ׳חֶציָה שלי׳. מי מנצח בדיון שכזה? כולנו יודעים.
כאשר ראשי ישיבות נפגשים עם הרמטכ"ל, הם מבקשים בדרך כלל פתרונות נקודתיים: פטור מחובה מסוימת, הבטחה למתחם מגורים נפרד, או התחייבות לכך שחייל דתי לא ייאלץ לפעול בסביבה מעורבת בניגוד להלכה. זהו פתרון מגזרי, ואפילו 'אולטרה מגזרי', המשול לבקשת "תן לנו את יבנה וחכמיה". אולם במערכת תרבותית, מי שמדבר על הצביון ועל הרוח הכללית תמיד ינצח את מי שמבקש הגנות על זכויות בודדות. רוח הפקודה, המקדמת אינטגרציה מלאה כברירת מחדל מוצהרת, חזקה יותר מכל הבטחה בעל פה של מפקד כזה או אחר.
3️⃣ המציאות בשטח והמבחן המבצעי
התוצאה של כשל זה מתעצמת במצבי קיצון. פקודות צבאיות, במהותן, אמורות להיכתב עבור רגעי האמת – זמן מלחמה. פקודת השירות המשותף נבחנה בפועל במערכות האחרונות, והמציאות הוכיחה כי בשטח, תחת אילוצים מבצעיים ודרישות של פיקוח נפש, הפקודה וההפרדות ההלכתיות פשוט לא נאכפו. לוחמים מצאו את עצמם בתוך כלים משוריינים או במתחמי לחימה יחד עם פרמדיקיות ולוחמות, בסיטואציות שלא תאמו את ההבטחות הכלליות שניתנו לרבנים.
אין להאשים בכך את המפקדים בשטח, את המג"דים או את החיילות והחיילים עצמם. המערכת הפיקודית נקלעה לסיטואציה בלתי אפשרית: היא נדרשת ליישם פקודה שנוסחה תחת לחצים חברתיים ורעיוניים, תוך ניסיון לרבע את המעגל ולטעון שאיש לא ייפגע. זהו פתרון המזכיר את משל חכמי חלם, הבונים בית חולים מתחת לגשר רעוע במקום לתקן את הגשר עצמו.
רוח הפקודה, המקדמת אינטגרציה מלאה כברירת מחדל מוצהרת, חזקה יותר מכל הבטחה בעל פה של מפקד כזה או אחר
4️⃣ הדרך למוצא אמיתי
הנסיגות החוזרות ונשנות וההסכמות הקוסמטיות אינן מייצרות פתרון אמיתי, אלא רק דוחות את ההתנגשות הבאה בחמש או עשר שנים. כאשר תיווצר מסה קריטית של לוחמות ביחידות נוספות, הרמטכ"ל התורן יסביר ש'המציאות השתנתה' וכי אין ברירה אלא לשלב את מסת הטנקיסטיות ביחידות השריון, בנימוקים של מחסור בכוח אדם ופיקוח נפש.
כדי לצאת מהרוטינה הזו, נדרש שינוי תפיסתי עמוק. על ההנהגה התורנית להבין כי המאבק אינו על רווחתו של החייל הדתי הבודד מישיבות ההסדר או מהמכינות, אלא על דמותו ותרבותו של צבא ההגנה לישראל כצבא שתפקידו העליון הוא ניצחון במלחמה. פגישות הרגעה שאינן מלוות במנגנוני אכיפה נוקשים, בירידה לפרטים מוגדרים ובבחינת רוח הפקודה עצמה, דינן להותיר את הציבור הדתי מופתע פעם אחר פעם. רק הכרה בהתנגשות הערכית וניהול שיח ממלכתי, אמיץ וגלוי על מטרות-העל של הצבא, יוכלו להוביל להסדרה אמיתית, מכבדת וממלכתית.
