1️⃣ גבורה צבאית ואזרחית
בשנים האחרונות, ובייחוד במהלך המלחמה הקשה והמתמשכת, מדינת ישראל עדה לא רק לגבורה עילאית בשדה הקרב ולמסירות נפש בלתי נתפסת, אלא לאירוע טקטוני עמוק המתרחש בליבת החברה שלנו.
זוהי שעתה של גבורה רוחנית ואמונית יוצאת דופן, המלווה באומץ לב אזרחי שאינו חושש עוד לערער על מוסכמות מיושנות.
אנו עדים לתחילתו של תהליך אבולוציוני בריא של חילופי אליטות – שינוי קונספציות עמוק במערכת המשפט ובמערכות הביטחון, בצבא ובשב"כ.
מה שבעבר נתפס כבלתי אפשרי, עקב הנדסת תודעה תקשורתית, הופך ממש מול עינינו למובן מאליו בעיני העם: ההבנה שהנהגת המדינה צריכה לשקף את רוח הכלל האותנטית, ולא שקבוצה סגורה מנכסת לעצמה את המדינה וערכיה.
הגבורה הרוחנית של ימינו מתבטאת במעבר החד מתודעת מיעוט נרדפת ומתנצלת לתודעת רוב בריאה וטבעית
2️⃣ מגלגל חמישי לעמדת הניווט
במשך דורות התחנכו הציונות הדתית והמחנה האמוני על אמירתו האלמותית של יוסף טרומפלדור: "אם צריך גלגל – אני גלגל".
נאמנה לתפיסה זו נכנסה החברה האמונית תחת כל אלונקה, שימשה דלק למנועי המדינה והתייצבה בכל מקום שבו נדרשה מסירות נפש.
לעיתים קרובות הדבר נעשה תוך השלמה עם תפקיד ה'גלגל', המניע מערכות שמישהו אחר מנווט על פי ערכים זרים.
אך הדור הנוכחי מבין בטבעיות וללא התרסה, שלא מספיק להיות גלגל חמישי או כלי שרת בידי אליטה תרבותית מצומצמת.
הגבורה הרוחנית של ימינו מתבטאת במעבר החד מתודעת מיעוט נרדפת ומתנצלת לתודעת רוב בריאה וטבעית.
אין זו פוליטיקה צרה, אלא תהליך היסטורי של חברה מתפתחת המסרבת להיגרר ומבקשת להוביל ולנווט, מתוך חיבור עמוק לקודש ולמסורת ישראל.
3️⃣ מציבים גבולות למניפולציה התרבותית
התהליך הבריא הזה נתקל, כצפוי, בקריאות שבר מצד מיעוט רדיקלי המנסה לייצר מניפולציה פסיכולוגית, שלפיה כל שינוי או השפעה אמונית מהווים 'קריעה של העם', 'אצבע בעין' או הפיכת המדינה ל'איראן'.
ההפחדות הילדותיות הללו אינן מאיימות עוד על הדור המשתחרר מהלפיתה התודעתית והרואה ביהדות כוח בריא, מבריא ומנצח.
הגבורה האזרחית של ימינו באה לידי ביטוי ביכולת להשתחרר מן הנוסח "המדינה והצבא שייכים לנו".
הציבור האמוני ובעיקר המסורתי, הנמצא בחזית העשייה וההקרבה, אינו זקוק עוד ל'אישור' מגורמים רדיקליים ללגיטימיות של תפיסת עולמו במרחב הציבורי.
אנו מבינים שמי שמתעקש להשאיר את המציאות קפואה בעבר ומסרב להשתנות, בוחר למעשה בחשכה; אנו בוחרים בצמיחה ובהתפתחות.
4️⃣ השבת רוח הניצחון והקודש לצה"ל
אחד המוקדים המרכזיים שבהם מתחולל השינוי הטקטוני הזה הוא צבא ההגנה לישראל.
במשך שנים ארוכות, גורמים אקדמיים וארגוני שמאל קיצוני החדירו לתוך פקודות הצבא מניפסטים זרים, שכרסמו באתוס הלחימה ודחקו את ערכי הניצחון לטובת תפיסות של פציפיזם, שוויון רדיקלי וערבוביה בין המינים.
הציבור ששילם את המחיר הכבד ביותר במערכה הנוכחית, הלוחמים תלמידי הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות, אינו מוכן עוד לשתוק.
הדרישה הנוכחית שלו אינה רק להתחשבות באורח החיים הדתי של החייל הפרטי, אלא להשבת רוח צה"ל וערכי הנצח, הצניעות והקדושה לליבת המערכת.
יוזמות כמו כנס עז בנמ"ר מדגישות בדיוק את המגמה הזו: החזרת צה"ל לתפקידו המקורי והיהודי – לנצח את האויב בצורה הברורה ביותר, ללא מורא וללא עיוותים תרבותיים פרוגרסיביים.
התפיסה הליברלית היא אפיזודה חולפת וקצרת מועד, ממש כמו תנועת ההשכלה בשעתה, שאינה מחזיקה מים מול עומק הנצח היהודי
5️⃣ טעות כפולה ותודעה חדשה
האליטה הישנה נוהגת לטעון, כפי שביטא זאת לאחרונה רב מסוים, כי חצי מהעם הוא 'חילוני-ליברלי'.
זוהי טעות כפולה ומכופלת.
ראשית, ברמה העובדתית, החילוניות הליברלית הרדיקלית היא מיעוט קטן; רוב העם בישראל מורכב מאנשים דתיים, חרדים ובעיקר מסורתיים – עַם המחובר בכל נימיו לתורה, לזהוּת ולקדוּשה, ומעוניין לראות אותן באות לידי ביטוי במערכות הציבוריות. הוא דוחה מכל וכל את הזעקות המופרכות על ׳הדתה׳.
שנית, ברמה ההיסטורית, התפיסה הליברלית היא אפיזודה חולפת וקצרת מועד, ממש כמו תנועת ההשכלה בשעתה, שאינה מחזיקה מים מול עומק הנצח היהודי.
כל תפיסה המבקשת להוסיף על היהדות ראויה להיבחן בשום שכל, אך אם היא באה להחליף אותה – היא תידחה על ידי הגוף הלאומי, החש שגורם זר חדר אליו.
הדור החדש של המלש"בים, הלוחמים והאזרחים מבין זאת היטב. התהליך שאנו חווים כעת הוא התעוררות אותנטית והיסטורית של רוח העם.
מתוך ענווה גדולה כלפי שרשרת הדורות וכלפי עם ישראל, ובזקיפות קומה מוחלטת, אנו צועדים קדימה כשליחים של תרבות נצחית, בריאה ומנצחת – תרבות שלא מתקפלת בפני רוחות הזמן, אלא מעצבת במו ידיה את המציאות ואת העתיד.
והפלא הזה מתרחש ממש ברגעים אלו.
הכנס עז בנמ״ר ייערך ביום א׳ הקרוב, כ״ז בתמוז (12/7), בשעה 15:30, במלון רמדה בירושלים.
