א. תכירו את 'מבחן המאבטח':
מה יקרה אם תהיה התנגשות חזיתית בין ממשלה נבחרת לבין בית המשפט העליון? מה יקרה כשממשלה נבחרת תאמר לבית המשפט שהוא חרג מכל סמכות שניתנה לו בחוק ושהוא פועל בעריצות לכפות את דעותיו תחת מלל משפטי עקר? מה יקרה אם ממשלה נבחרת ובית משפט עליון ירימו דגלים אדומים זה לזה? מה יקרה אם בית המשפט העליון יחליט לפטר ראש ממשלה נבחר? מה יקרה ביום שלמחרת? ידו של מי תגבר? מי מחליט אם הוא ימשיך לכהן כראש ממשלה או יפוטר?
הנה תשובה אחת מאוד פרקטית ונקודתית: המאבטח בכניסה למשרד ראש הממשלה. הוא יחליט אם ראש הממשלה הוא עדיין ראש הממשלה ולכן הוא ייכנס כשיגיע בבוקר לעבודה.
ומי יחליט מה יעשה אותו מאבטח כשראש הממשלה יגיע בבוקר לעבודה? – ראש השב"כ.
מידת היוקרה שכל מערכת ותפקיד זוכים לה בחברה קובעת את מידת הפיתוי שיש בפניה כדי לכפות את דעתה על נבחרי הציבור
ב. אבל לתשובה הנקודתית הזו יש הקשר רחב הרבה יותר. השאלה ידו של מי תגבר תלויה בשאלה של יוקרה חברתית. רוב האנשים חושבים, שהמילה האחרונה במדינה האמורה להיות דמוקרטית נתונה תמיד לנבחרי הציבור, כל עוד הם ממשיכים לעמוד למבחן של בחירת הציבור בבחירות חופשיות תקופתיות. כך זה אכן אמור להיות; אבל תאוות שררה, מאבקי שליטה של קבוצות ומחלוקות אידיאולוגיות עמוקות משנות את התמונה.
כל הדברים האלה גורמים הרבה פעמים לראשי מערכות חשובות מאוד, כמו צבא, משטרה, שב"כ, פרקליטות ובתי משפט, להשתמש בכוחם ובסמכותם כדי לכפות את דעתם על ממשלה נבחרת ולייצר כאוס חברתי.
ג. את הכפייה הזו של דעתם הם עושים בזכות יוקרה חברתית. אם החברה מעריכה את הרמטכ"ל יותר מאשר את ממשלתה הנבחרת, הרמטכ"ל עלול לנסות למנף יוקרה זו לכפייה של דעתו. ממשלה עלולה לחשוש להתנגש עם רמטכ"ל פופולרי. מידת היוקרה שכל מערכת ותפקיד זוכים לה בחברה קובעת את מידת הפיתוי שיש בפניה כדי לכפות את דעתה על נבחרי הציבור. לכן התקשורת ומשפטנים בכירים עמלו רבות במשך השנים ליצור לפוליטיקאים תדמית של אינטרסנטים קטנים ומושחתים – כי זה מה שיוריד את היוקרה החברתית שלהם ויכפה עליהם התכופפות בפני מערכות לא נבחרות, ובפרט המערכת המשפטית שפלשה מזמן לפוליטיקה.
ד. כשבכירי מערכת המשפט צועקים 'סכנה לדמוקרטיה', הם מתכוונים בסך הכל לסכנה ליכולת שלהם ולסמכות שלהם לגבור על נבחרי הציבור. ומה מסכן יותר מכל את היכולת הזו? הרס היוקרה החברתית של השופטים.
התקשורת דאגה כל השנים לייצר לשופטים תדמית של אנשים מורמים מעם, נקיי כפיים וברי לבב, בעלי כל המידות הטובות שבעולם, לעומת התדמית של נבחרי הציבור שבחרתם, שהם אנשים קטנים ומושחתים. זו הדרך המתוחכמת לחסל דמוקרטיה.
אין דבר שיכול להרוס יוקרה זו של בית המשפט העליון יותר מהתנגשות חזיתית עם משפחות שכולות. לכן, כשמשפחות שכולות צועקות מדם ליבן על נשיא בית המשפט העליון המנצל את סמכותו כדי לייצר עריצות שלטונית קיצונית, הוא יזעק מיד 'סכנה לסדרי המשטר הדמוקרטי'. אבל הוא בסך הכל מתכוון לסכנה ליוקרה החברתית שלו, שהיא החמצן עבור המשך שלטון העריצות שלו על עם ישראל. וכשמכריזים בכל מיני מקומות 'המבצר נפל' בכל פעם שממונה לתפקיד בכיר אדם הנאמן להנחיות נבחרי הציבור, הם בסך הכל מתכוונים שעוד מוסד ציבורי בעל הרבה מאוד כוח חזר לידי הציבור ואיננו בשליטתם עוד.
נבהיר: בית משפט, שב"כ וצבא עם יוקרה חברתית זה דבר חשוב מאין כמותו; אך לא כשזוהי תדמית חיצונית בלבד, המשמשת לעריצות כלפי נבחרי הציבור.
חברה הפועלת מתוך הסכמות ולא מתוך כוחנות היא קודם כל כזאת שמכבדת את הכרעות הציבור ופועלת לשנותן רק באמצעים של שכנוע
ה. ומהמבט הרחב בחזרה לפרקטיקה: ראש שב"כ הנאמן באופן מוחלט לנשיא בית המשפט העליון, ולא לנבחרי הציבור, הוא הרכיב ההכרחי להמשך שלטונם העריץ של משפטנים לא נבחרים. במובן העמוק, הכוח מגיע מיוקרה חברתית. אך בשורה התחתונה הוא מגיע מנאמנות של ראשי מערכת הביטחון לאנשי בית המשפט במקום לנבחרי הציבור. לכן יצחק עמית, יחד עם הייעוץ המשפטי, יעוותו וימציאו בפלפלנות משפטית כל דבר כדי לקבוע בעצמם מי יהיה ראש השב"כ.
ולכן, זעקת המשפחות השכולות באולם בית המשפט היא הביטוי האותנטי ההולך וגובר של העם, המפרק את הלגיטימציה הניתנת לעריצות של משפטנים.
ו. ואיך כל זה קשור לקיטוב חברתי? כי בניגוד לסיפורים מסיחי הדעת שמספרים לנו בכל מיני מיזמי אחדות, חברה הפועלת מתוך הסכמות ולא מתוך כוחנות היא קודם כל כזאת שמכבדת את הכרעות הציבור ופועלת לשנותן רק באמצעים של שכנוע. קבוצות לא נבחרות המשתמשות בסמכות של בכירים במערכות המשפט והביטחון כדי לכפות את דעתן יוצרות כאוס וקיטוב. נטרול יכולת זו, וההכרח לשנות דברים אך ורק דרך דיון ציבורי ושכנוע, הם תנאי הכרחי לתיקון הקיטוב.
כשאנשים וגופים מצהירים שיש בעיית קיטוב כי הימין בעד הכנסת והשמאל בעד בית המשפט, ולכן כדאי לעשות מיזם אחדות של הסכמות רחבות, עצם המיזם הזה הוא המשך הקיטוב. כשיהיה ברור לכולם שיש רק דרך אחת להשפיע – והיא דיון ציבורי, ושהיתלות ב'אנשי אמונך' בבית המשפט, בפרקליטות ובמערכת הביטחון איננה אפשרית, נעלה בחזרה על המסילה לשפיות חברתית.
ז. יש סיכוי שהבירור הנוקב הזה סביב מינוי ראש השב"כ יהיה אבן דרך לטובה, גם להשבת הריבונות לעם וגם ליחסים מתוקנים יותר בין מערכות השלטון, ומשם גם פתוחה הדרך לחזרה אל דיון ציבורי שבו מדברים ומשכנעים ולא מכופפים ומכניעים.
