ברית עולם וקואליציית אוחזי עיניים

לאור המאמץ הנפשי והפיזי האדיר של משרתי המילואים ובני משפחותיהם, מאתגר ולא פופולארי להשמיע תפיסה מחושבת שקולה; הדבר עלול להיתפס כאטימות. ואחרי הקדמה זו, אני כותב את הדברים הבאים.

זכות הקיום של 'סוללים דרך' נועדה בדיוק לרגעים מורכבים כאלה.

א. תעתועי הזירה הציבורית

עד שהקמפיין לגיוס חרדים פרץ לחיינו, הייתי הראשון לנדב את נימוקיי התורניים בעד שותפות מלאה שלהם במדינת ישראל ושירות משמעותי בצה"ל, שהוא עצמנו ובשרנו. כך נהגתי אני בחיי, כך ילדיי וכך תלמידיי.

אך ככל שהקמפיין העמיק, התרחב והקצין, וככל שהגורמים המשפטיים קידמו בחוסר סמכות מטרות פוליטיות מובהקות, החלטות דרמטיות שפועלות לסכסך בין ציבורים בעם ישראל, כך יותר הבנתי שהמחלוקת ההיסטורית בתוך עולם התורה ובין גדולי ישראל בנושא הגיוס נחטפה כבת ערובה בידי גורמים שונים למטרות אחרות לגמרי.

די מהר גם התברר שהפניית הזעם כלפי החרדים, בגיבוי עבריינות משפטית, לא רק שלא תגייס חרדים, אלא כנראה גם לא נועדה לגייס חרדים. שהרי איזה בר דעת (קל וחומר תלמיד חכם) מסוגל לחשוב, שראיון בערוץ 12 למשל שבו תוקפים את החרדים יוסיף שורות בלשכת הגיוס? איזה בר דעת (קל וחומר תלמיד חכם) מסוגל לחשוב שיהודים שמסרו את נפשם דורי דורות כדי לא לזוז מילימטר ממה שהם ראו כתורתם ויהדותם, ממה שהם ראו כנצח ישראל, יוותרו על כל זה לא מכוח מסקנה תורנית פנימית חופשית, אלא מפני אימת יצחק עמית וגלי בהרב מיארה?

המחלוקת ההיסטורית בתוך עולם התורה ובין גדולי ישראל בנושא הגיוס נחטפה כבת ערובה בידי גורמים שונים למטרות אחרות לגמרי

הקמפיינרים, מייצרי הלוגואים, הארגונים, מייצרי הסרטונים ונואמי הנאומים, ושותפיהם במסדרונות משרדי היועמ"ש והפרקליטות, חזקה שידעו בדיוק לאן הם לוקחים את התעתוע הרגשי ואת הדרמה החברתית הזו. וזה לא ללשכת הגיוס…

שוב, הקושי והמאמץ של משרתי המילואים ברור ולא ניתן להכחשה. אבל דווקא הוא זה שעל גביו נבנות קומות של שקר ורמייה.

לא מעט אנשים תמימים ורגשנים נגררו אחריהם. אולי חלקנו חשבנו בשגגה שזה המקום והאופן להמשיך את הוויכוח המוכר בין בתי המדרש ולהביע טענה ניצחת מהלב הכואב וממסירות הנפש על עם ישראל, הבוקעת שערי שמיים. אך אולי חלק מהאנשים בכלל לא תמימים.

ד״ר גדי טאוב, שהיה בשמאל ועבר לימין, אירח לפני מספר חודשים את הפובליציסט והסופר אמנון לורד, שגדל בקיבוץ עין דור ועבר גם כן מהשמאל לימין לאחר הסכמי אוסלו. לורד, כמומחה לאופן בו פועלות תנועות השמאל העולמיות, מסביר במילים פשוטות את כל הסיפור:

לראיון המלא לחצו כאן

ב. קואליציית 'מנכסי המשרתים'

אני מסתכל על המודעה של אותה עצרת נגדית. כמה לוגואים! הגוף שקורא לעצמו 'קואליציית ארגוני המשרתים' טוען שהוא "מייצג מאות אלפי אנשי מילואים ובני משפחותיהם". באמת? כמה עזות. כמה חוצפה. כמה יוהרה. מזמינים לוגו. פותחים עמוד פייסבוק. הולכים לכנסת ומדברים בשם כווולם – הכל בשביל מטרות פוליטיות שככל הנראה מייצגות מיעוט קטן של משרתי המילואים.

אז מה רוצים אלה שיצרו את 'ברית מנכסי המשרתים'? לאן הם חותרים באמת? מה הם ישיגו אחרי שירחיקו את הציבור החרדי מהצבא לעוד עשרים שנה, ירדפו אותם ברחובות וישליכו אותם לכלא, ויחנקו כלכלית את הישיבות? כוח אדם בצבא לא יתווסף. העומס על הצבא לא ירד. הטבת מצבם של אנשי המילואים לא תושג. אדרבה. אותו ייעוץ משפטי הדואג לרדוף ולהשליך לכלא חרדים, גם דואג לא לאפשר תעדוף לאנשי מילואים בקרקעות למשל (אבל לערבים כן, כמובן) עקב 'פגיעה בשוויון'. למה קואליציית מנכסי משרתי המילואים לא נלחמת נגד החלטות מרושעות אלה המקפחות את משרתי המילואים? למה הם לא דואגים להטבה ממשית למשרתים? מעניין.

המטרה המשותפת המסתמנת – לא זו המוצהרת, אלא זו הזועקת מבין השורות של הרטוריקה, הפעולות, העמדות וההכרעות – היא שינוי המפה של קבוצת ההשתייכות הפוליטית.

חמישה מנדטים שיערקו מברית הימין והחרדים אל המרכז-שמאל יעשו את העבודה. חמישה מנדטים המרחפים בצומת הדרכים ויצטרכו לבחור אל מי להתחבר, אל החרדים או אל 'אחים לנשק', עלולים לבחור ב'אחים לנשק' וב'מפלגת קפלן'. חמישה מנדטים שיערקו לבנט, חמישה מנדטים שיתבלבלו ויחשבו ש'ברית המשרתים' מחליפה כביכול את ברית הנצח של עם ישראל.

תבדקו בעצמכם: את מי האנשים האלה תוקפים, ואת מי אינם תוקפים. מול מי הם מפגינים ועם מי מתחבקים. מתי הם נזכרים לדברר אחדות ועם מי, ואת מי שכחו להזמין למסיבת האחדות.

הכל הולך למקום אחד. מפה פוליטית חדשה. אחרי שזה יקרה, קמפיין גיוס החרדים יושלך אחר כבוד לארכיון הגרוטאות של הקמפיינים, שכבר נהיה די צפוף. וכמו ששכחו את השואו של 'איך מנצחים מגפה', גם ישכחו את השואו של 'איך מגייסים חרדים'.

די מהר גם התברר שהפניית הזעם כלפי החרדים, בגיבוי עבריינות משפטית, לא רק שלא תגייס חרדים, אלא כנראה גם לא נועדה לגייס חרדים

ג. ברית הנצח של עם ישראל בהר סיני

עכשיו נגיע באמת לעיקר. אינני יודע מתי הציבור החרדי יהפוך לשותף מלא בחיי מדינת ישראל. אבל כמה דברים אני כן יודע. אני יודע, שמי שמבין שהוא עמד איתי למרגלות הר סיני וקיבל תורה שהיא הנצח של עם ישראל, הברית בינינו חזקה יותר מהמחלוקת מתי ואיך האומה שלנו עוברת מקיום יהודי בגולה לתקומה לאומית בארצה. אני גם יודע שהשותפות הזו תקרה, והיא תהיה יקרה מאוד. אני גם יודע שההכרעה של הציבור החרדי להמתין איננה עצלות, מידות רעות וניכור. אני יודע שהזלזול בתורה שלהם, על אף המחלוקת, הוא קטנות וטיפשות הלב. ואני יודע שהניסיון לכפות את זה בכוח לא רק שלא יעזור, הוא גם לא נעשה בתום לב.

אני חושב שמאחורי כל הרעש הזה מסתתר גם בלבול לא קטן בחלק מהציבור הדתי לאומי, בלבול שגורם לו לחשוב שברית לובשי המדים גוברת על הברית של עם ישראל שיצא ממצרים וקיבל יחד תורה; בלבול שמסתיר מאחוריו רצון סמוי ולעיתים גם גלוי להשתייך חברתית ל'מועדון היוקרה' של אליטות השמאל.

לפעמים קוראים שואלים אותנו למה בקבוצה זו איננו מבקרים את החרדים. עשרים וחמש שנה אני יושב בבית המדרש. אף פעם לא נמנעתי מלחלוק על תפיסות עולם חרדיות בכל מיני צמתים. אך זוהי מחלוקת בתוך בית המדרש. לעומת זאת, בעולם של תעתועי הזירה הציבורית, בעולם שבו שופטים ומשפטנים גוזלים מנציגי הציבור את היכולת להגיע להסכמות ביניהם סביב סוגיות חברתיות רגישות כמו הגיוס, ומפעילים בחוסר סמכות את מערכת אכיפת החוק כדי לרדוף חרדים ולהשליכם לכלא – הכל לשם פירוק קואליציית הימין – במקום לתת לדינמיקה הציבורית לסלול את הדרך, אזי באופן ברור אני עומד לצד הציבור החרדי ולא לצד קבוצה של אוחזי עיניים, שרוממות בטחון ישראל בגרונם אך מעשיהם הפוליטיים למהדרין רק מרחיקים אותנו מלקיחת אחריות משותפת על מדינת ישראל ובטחון ישראל.

הערה לסיום:

אם קריאת המאמר הזה הייתה מלווה בדופק גבוה ובצורך להגיב מיידית בעצבנות – נכשלנו. כולנו.

ואם המאמר יגרום לעצירה, למחשבה ולהתבוננות בנחת – ניצחנו. כולנו.