לאור כל מיני ״סנסציות תקשורתיות״ מגמתיות ומומצאות יש מאין, כדאי ללמוד כיצד לצרוך תקשורת בדגש מיוחד על ימי מלחמה.
מה שחשוב בעיקר זה לא להיות מופעל על ידי אחרים, לא להתרגש יותר מדי ולהיות חירותיים לחלוטין לעצב את תפיסת עולמנו בעצמאות.
הכלל הפשוט ברור: לא תמצאו בשום ערוץ תקשורת מיינסטרימי, תמיכה והזדהות עם תפיסת עולם יהודית לאומית וציונית רצינית, רק ״לייטית״ בלבד.
תהיה אולי תמיכה ופרגון (לעיתים רחוקות) לאנשים דתיים/ ימניים/ חרדים, ספציפיים, אבל לא לתפיסת העולם שלהם.
ואם מישהו מוצא כזה דבר, זה יהיה חריג ואנקדוטאלי בלבד.
קיראו את דבריו של מחבר הספר ״הסדנה להנדסת התודעה״ חנן עמיאור.
(ההדגשות שלי)
התקשורת – מדריך לאזרח/ חנן עמיאור
בוקר טוב,
עקב צבר תקלות שנזקן בצדן, מוגש בזאת מדריך קצר לציבור צרכני תקשורת המיינסטרים, לזיהוי הסיפור שמאחורי הסיפור:
1. הכלל החשוב והגורף ביותר: עלינו להניח אפריורית שבכל הקשור לסיפורים על חברי הקואליציה, המטרה איננה חשיפת האמת אלא השמצת נשוא הסיפור במטרה ליצור כותרות סנסציוניות, כולל במחיר פגיעה בינלאומית בישראל, או פגיעה בלכידות הפנימית שלה, תוך כדי לחימה.
2. עלינו לחשוד מראש בצורת הסיפור אליה הורגלנו ע"י התקשורת:
הגשה מגמתית קצרה של העיתונאי החושף, המהווה מעין רקע לציטוט, ואז הסינק – הציטוט המרשיע.
עלינו להתעלם מההגשה המקדימה ולהתעקש לגבש עמדה רק אחרי ששמענו בעצמנו את כל השיחה, לא רק את הסינק התלוש מהקשרו שהגיש לכם העיתונאי.
3. עלינו להפעיל כל הזמן את ההיגיון. אם הסיפור מנוגד לאינטרס הידוע של נושאו – למשל נתניהו חוזר ואומר שכולנו מאוחדים במלחמה ולפתע, עקב הגשה מגמתית של כתבת מצוטט מפיה כמפלג, צריך להתעקש לשמוע את ההקשר המלא של הדברים שאמר.
4. עלינו להבחין בין דיבור מטופש לדיבור מסוכן.
, זו רמתם כולנו בני אדם, את כולנו אפשר למשוך בלשון וכולנו פולטים לעיתים שטויות, במיוחד אם לפנינו עיתונאי שרואה עצמו לא כמראיין אלא כלוחם במארב הפורש למרואיין שלו ומלכודות.
אם מראיין שואל ביוזמתו שר אם פצצת אטום היא אפשרות ונענה במלמול טיפשי שגם בתוכו הבהרה שיש דרכים יותר נכונות להתמודד עם הבעיה, זה דיבור מטופש ולא מסוכן.
מה שמסוכן הוא שליפתו מהקשרו ע"י העיתונאי האורב והצגתו כמסוכן במטרה לתפוס כותרות ובידיעה ברורה שהמניפולציה הזו תסב לישראל נזק.
5. הכי חשוב – פרופורציות. זה טבעה של התקשורת, זו רמתם האישית הנמוכה של העיתונאים הישראלים, אנחנו מכירים את הדברים לא מהיום. לכן לפי כל הסקרים אין לנו אמון בתעשייה הזו.
מה שחשוב ומשפיע באמת, מה שבסופו של דבר נזכור כולנו מהימים האלה, הוא שעם ישראל מתגלה בהם במיטבו. פטריוטי, איתן, מאוחד, חף מאשליות, מבין את האתגר ומוכן להתייצב מולו. בדיוק ההיפך מקורי העכביש עליהם דיבר השפן מהבונקר בביירות.
וזה הרבה יותר חשוב מכל התקלות הקטנות.
