1.שאלתם את עצמכם כיצד הרוצח ערפאת, קיבל פרס נובל לשלום ? כיצד נורמל ארגון טרור רצחני כאש"פ ?
כיצד בוצעה ההתנתקות ?
או כיצד הועבר שדה גז בגודל עצום ללבנון ?
2.גבירותי ורבותיי, הכירו את: "המומחים ללגיטימציה".
את המושג הזה קראתי בספרו המצוין של חברנו ד"ר יהודה שלם "עוז לתמורה" על השפעתו של הסופר עמוס עוז על הסכמי אוסלו.
שווה קריאה.
3.מדיניות ציבורית היא פרי של תודעה רחבה בהמון.
קשה לממש מדיניות בניגוד מוחלט לרוח העם.
לכן משטרים ומנהיגים זקוקים להשפעתם של ׳אנשי רוח׳.
לאורך זמן, ע"י כתיבה, יצירה, אומנות, ״מחקר״ ושיח תקשורתי ניתן לנרמל כל מדיניות, תהיה הזויה ומתועבת ככל שתהיה. (חפשו ביוטיוב את הסרט המטלטל "זוהר הרקיע" על כיצד נורמלה ההתנתקות).
פעולתם או אי פעולתם של "המומחים ללגיטימציה" היא דרמטית.
4.מדינת ישראל נמצאת במאבק אדיר על חירותה, זהותה וקיומה של האומה. לא פחות.
השמאל, מאורגן, מתוחכם, משופע בעמותות וארגונים, בעל משאבים אדירים מבית ומחוץ שואב את עולמו הרעיוני מהשמאל העולמי הרואה אתו עין בעין עולם ערכים משותף.
כמשל, ג׳ו ביידן והמפלגה הדמוקרטית בארה"ב הם מושא להערצה וזהות תרבותית משותפת אצל חלק מהמפלגות במרכז- שמאל הישראלי.
5.תפיסות העולם של השמאל הפרוגרסיבי הזה מבקשות למחוק זהויות, לפרק גבולות, לטשטש מהויות, להדגיש פרטיות ולהעביר את ריבונות האזרחים לשלטון מרכזי משותף.
המשפחה המסורתית מפריעה להם מאוד בדרכם.
המשפחה היא הבונה את אומה. והאומה ייחודית כעם ישראל, קצת לא מחליקה להם טוב בגרון כידוע.
6.מלחמת הערכים והתרבות הזו נמצאת כעת על שולחן הניתוחים:
מלחמת ‘חרבות ברזל׳.
בצד אחד, השמאל, משופע ב״מומחים ללגיטימציה״, בכלי תקשורת, באנשי אקדמיה, באנשי אסטרטגיה ויח״צ, באנשי משפט, באנשי ׳תרבות׳, בפקידות לעומתית לממשלה הנוכחית, באנשי ביטחון 'לשעברים' חסרי צניעות, שבמקום להתבייש על תחזיותיהם מהעבר ממשיכים בפרשנותם השחצנית.
רובם מלאי חמיצות, (״אני ציוני עצוב״ הגדיר את עצמו הסופר עמוס עוז) ורצון לסיים את המלחמה בעסקאות חסרות אחריות לאומית ומבט לעתיד.
הכל זה רק ״כאן ועכשיו״ ואחרינו המבול.
7.במלחמת הערכים התרבותית הזו יש רוב בעם ישראל התומך בניצחון מוחלט ומוחץ אך יחס הפוך לגמרי כשמדובר ב״מומחים ללגיטימציה״.
בימין, במיוחד הדתי, רבים מ״המומחים ללגיטימציה״ הפוטנציאליים בהלם ובאלם.
במצב ״הטוב״ הם שותקים, במצב הרע הם שותפים למיזמי אחדות מטשטשים ב״כיכר החטופים״.
אי אפשר גם וגם. כשבחרת באחד לא בחרת באחר. לעיתים גם וגם יוצא מגמגם.
8.מיותר לציין שכל יהודי נורמאלי מתפלל לשחרור אחינו החטופים ולבריאותם של בני משפחותיהם המיוסרים.
שאנשי יח״צ לא יעשו עלינו סיבוב ושלא יסתמו לנו את הפה.
ליבת המחלוקת היא על אופן הביצוע ועל ראיית המכלול לאור ניסיון העבר הפשוט. בדרכם ההרואית של ׳פורום תקווה׳ ו׳פורום הגבורה׳ נלך.
9.כך, מדיניות הרואה ערך בקידום ניצחון מוחלט על אויבנו, בנשיכת שפתיים, במאמץ אדיר ומתמשך ובאי כניעה, המובלת בראש ובראשונה על ידי ראש הממשלה נגד כל העולם לא נתמכת כלל באופן הראוי.
ציבור לאומי גדול מופקר, נשאר נטוש ומבולבל, מנסה לפלס את דרכו בסבך התודעתי המעורפל כמעט לבדו.
ולא פחות מכך ראש הממשלה הזקוק כאוויר לנשימה ללגיטימיות להמשך המלחמה ולהתנגדות ללחץ הבינ״ל נמצא בבדידות מהדהדת.
10.נדרשת בחירה מודעת וחדה. לא מדובר באמפטיה אישית הכרחית כלפי פרטים. אותם יש לחבק ולתמוך, יש פה מלחמת עולם ציבורית כללית על חיינו.
11.׳לא אלמן ישראל׳, הרבה דרכים למקום ונצא מכל מאבק מחוזקים ומחושלים.
בקרב הזה דרושים "מומחים ללגיטימציה" לאומיים, יהודיים וציוניים, גיבורים ונחושים.
.כמותם יש לא מעט ב'סוללים דרך' -אנשי אקדמיה, מחנכים, אנשי תקשורת ועוד, וראוי להצדיע להם על כך.
נתפלל שיצטרפו אליהם נוספים.
12.׳לכל זמן ועת׳, יבוא יום וההיסטוריה תבחן היכן כל אחד מאיתנו התמקם במאבק האדיר הזה. האם תמך וסייע לניצחון ולמאבק הקיומי הכללי, או תמך בדברים חשובים אחרים, אך משניים בסדר העדיפויות הלאומי ביחס לניצחון המוחלט.
ננצח בכל מקרה, למרות הכל !
