--- title: המרכז הקיצוני author: אריאל אוסטרבך date: 2024-08-14 url: https://www.solelim-derech.co.il/media/693 --- # המרכז הקיצוני
  1. נתחיל במובן מאליו. מי קובע מהו קיצון? ברגע שנגדיר שהקיצונים הם הבעיה, כל מה שצריך לעשות כדי לשלול אדם או דעה הוא להגדיר אותם כקיצוניים. אין צורך בקיום דיון ענייני, מספיק למקם את עצמך בין שתי דעות מנוגדות.
  1. אנשים אוהבים להיות באמצע. טריק שיווקי בסיסי למכירת מוצר – הוא להציב מוצר דומה יקר ממנו. כך האדם מרגיש שהוא לא הגזים. זה טוב ויפה בדברים שאינם קריטיים לחיים. השיטה הזו יכולה להיות לא רעה בבחירת מנה במסעדה, מוצרי חשמל ואפילו רכב. כשמנסים להתוות על פיה מדיניות, כמו בהסכמי אוסלו, בהם טרוריסטים "מתונים יותר" קיבלו לגיטימציה, שטח ונשק, התוצאות עלולות להיות הרסניות.
  1. אגב, מי לא זוכה לתיוג קיצוני? הפצ"רית שבאדיקות דתית חוקרת את חיילי צה"ל, השופט יצחק עמית שאמר שחג פסח הוא דיאטת מצות, השופט עוזי פוגלמן שכינה את דבריה של איריס ברנשטיין 'לא קונבנציונליים', וגיא פלג שהביא סרטון שמכפיש את צה"ל בעולם, למרות שנראה שהוא ערוך ובנוי טלאי על טלאי. האם כל אלו הם לא חלק מהקיצון שמטלטל את הספינה, או שזו דעה לגיטימית מתונה?

שיח הסימטריה, וחוסר היכולת להבדיל בין טוב לרע, מובילים להתוויית מדיניות מסוכנת והזויה כאחד

  1. למרבה הצער והאבסורד, שיח "הקיצוניים משני הצדדים" לא נגמר בתוך החברה הישראלית, אלא ממשיך לגודל הזוועה בסימטריה בין רוצחי החמאס מול מיישבי הארץ. הטוב הקיצוני מול הרע הקיצוני. "הוא חיפש דרכים של פשרה" כתב שלומי אלדר על אסמעיל הנייה ימ"ש, "אבל בסוף נלכד על ידי הקיצונים"! מי שמתייחס לאויב כ"מתון" רק כי הוא אולי פחות רוצח מחברו, הוא מבולבל מוסרית בלשון המעטה.
  1. שיח הסימטריה, וחוסר היכולת להבדיל בין טוב לרע, מובילים להתוויית מדיניות מסוכנת והזויה כאחד. למשל, רדיפת לוחמנו נובעת משיח סימטרי צורני של מוסר וכללי הפעלת כח, בלי זיקה לשאלה הקריטית על מה ולשם מה כל אחד נלחם. ממילא רק מערכת התביעה הצבאית מצילה אותנו מלהיות 'לא יותר טובים מהם'.
  1. הלאה. כשמודדים לפי קיצוניות צורנית על סקאלה סימטרית, מאבדים את הקשר עם טוב והרע, עם האמת והשקר. ניקח לדוגמה אדם ישר בצורה קיצונית, מול אדם מושחת בצורה קיצונית. שניהם קיצונים. אך את הראשון נעריך, נעודד ונציב כמודל, ואילו את השני צריך להפוך למשל ולשנינה, לא בגלל שהוא קיצוני – אלא בגלל שהוא עושה מעשים רעים!
  1. כהמשך לזה, אחרי מלחמות העולם, המסקנה של העולם המערבי הייתה שכל אידאולוגיה מסוכנת וקיצונית, ולכן עדיף עולם שאין בו שום ערך מוחלט. דמיינו עולם שבו אין גן עדן ואין גיהנום, אין דבר שראוי למות בשבילו כתב ג'ון לנון בשיר Imagine. כל אידאולוגיה מאיימת על האוטופיה הזו, ולכן היא מיד מקוטלגת כקיצונית. לא משנה הצדק, ולא משנה האמת, העיקר שהקפה בחלב סויה יוגש בטמפרטורה הנכונה.
  1. בעולם כזה, כל עמידה על אמת – נתפסת מיד כקיצוניות מסוכנת, והמתינות היא העדר אידיאולוגיה, אלא רק אינטרסים כלכליים משותפים, וכפי שכתב העיתונאי האמריקאי תומס פרידמן: "בשתי מדינות שבשתיהן יש סניף של מקדונלד'ס מעולם לא נלחמו זו בזו". ברוסיה ואוקראינה יש מקדונלדס?

אל מול שיח הסימטריה צריך לקום שיח של אמת ושל אחריות

  1. במקום שיש אמת, הדברים לא נמדדים לפי "קיצוניות" על סקאלה כמותית סימטרית אלא לפי עולם ערכים של טוב ורע. העולם סביבנו שעדיין חפץ חיים נושא כרגע עיניים למדינת ישראל בשאלה האם הטוב ינצח את הרע, ולא האם המתונים יצליחו לאחוז בקונספציה ולהישאר מתונים מול ה'מלחמות של המבוגרים', כפי שכינה זאת יאיר לפיד.
  1. יש לנו ציפייה ממי שרוצה להוביל מדיניות, שתהיה לו דעה. עמדה שהיא נגזרת של מה אומרים מימיני ומשמאלי, היא עמדה חסרת עצמיות, ולא נאמנת לשום היגיון פנימי מלבד "מה מיקומי בסקאלה" (עם הטיה ברורה לשמאל).
  1. אל מול שיח הסימטריה צריך לקום שיח של אמת ושל אחריות. אנחנו לא בודקים מה נמצא בקצה הסקאלה, אלא מה צודק ומה לא צודק. מה טוב ומה רע. בנוסף, מה חוללה כל תפיסת עולם. האם היא הביאה ברכה וטוב? או חורבן ומוות?
  2. לסיכום, חלק מהחירות התודעתית היא להתמודד באומץ עם דעות ועם רעיונות. "יכול נוכל לה"!