שני מושגים שחייב להכיר כל צורך תקשורת בימים אלו.
בלעדיהן – זה כמו להכנס לים העמוק בלי לדעת לשחות.
‘מיסגור השיח׳ זוהי הכותרת שהעיתונאי/עורך נותן לאירוע שהיה.
אם תרצו- זוהי הפרשנות שלו לאירוע. ופרשנות כידוע מבוססת על עולם ערכים.
חשוב להדגיש- אין דבר כזה ידיעה תקשורתית אובייקטיבית וחדשותית בלי מיסגור השיח.
גם ציון עובדה הוא דרך מילים ומושגים שבנויים על עולם ערכים.
דוגמא מהיום:
שר החינוך יואב קיש הגיע היום לאירוע הפיגוע ברעננה. סביבו התקבצו חבורת נערים, בשלב מסויים הם התחילו לשיר "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" והשר הצטרף אליהם.
עד כאן העובדות ה'יבשות' (כמה שניתן).
האירוע יצר ״זעזוע עמוק״ בתקשורת השמאל שקראה לאירוע הזה "המופע הביזארי" ו"שר החינוך ניגרר".
הוא הואשם ב'ריקוד על הדם' ותמיהות איך הוא יכול לרקוד בזמן שיש הרוגים. כל זה- המיסגור שלהם.
מה האמת ? את האמת כולנו יודעים, היא רחוקה שנות אור מהמסגור המרושע הזה.
האמת היא שיש אחדות גדולה מאוד בעם ישראל, יש אופטימיות גדולה, יחד עם הצער והשכול.
יש מוטיבציה גדולה לנצח את האויב ויש אמונה.
מי שנמצא באולפן החשוך (אמנם יש שם תאורה אבל הרבה אופל ואפלה), מנותק לחלוטין מכל מה שמתרחש בעם.
התקשורת ברובה לא משדרת את האווירה של הלוחמים בשדה הקרב, את האמונה בלבבות.
הכל פסימי וקודר. תחושה שאין תקווה. זו המסגרת שדרכה הם רואים את המציאות, ודרכה הם ממסגרים את החדשות.
ואחרי שלב המיסגור המרושע מגיעה דרמטיזציה, אלו רגשי הזעזוע "איך הוא עושה דבר כזה נורא??"
"בושה וחרפה שזה שר החינוך!!", הרבה מאוד מניפולציות רגשיות שכל מי שנמצא בסביבה שלהם מזדעזע יחד איתם, וזו האווירה שהם מייצרים ברשת החברתית.
כל מי שלא מזעזע יחד איתם מה"מופע הביזארי" הוא חשוך ופרימיטיבי.
הם מייצרים לחץ חברתי ותקשורתי שמכריח את כולם להזעזע יחד איתם ולהוציא גינויים. ממש כמו כת.
בקיצור, תעשו לעצמכם טובה ותסגרו את הטלוויזיה.
תתנקו מהרעל המייאש הזה שחונק כל תקווה ואמונה.
וכמו שאמרו הנערים, תזכרו ש ״עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה״.