״כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו״.
א. ׳חברת קש’ היא חברה הפועלת בחסותה של חברה אחרת במטרה להסתיר פעילויות מסוימות של החברה החוסה.
׳חברת הקש’ פועלת ברבים בצורה רגילה לחלוטין, כאשר למעשה היא מבצעת פעילויות שאינן תואמות קו לקו עם מטרת החברה מבחינת הציבור. את חברות הקש מייסדים לרוב ארגונים שונים המחפשים להסתיר דבר מה".
(ויקיפדיה)
ב. כמו ׳חברות קש׳, יש גם ׳רעיונות קש׳ העובדים על אותו עיקרון.
הרעיון הוא לדחוף לקדמת השיח נושא אמיתי, אך בפועל לקדם ולדחוף במסווה זה משהו אחר, גדול יותר.
אלו המאפיינים של ׳רעיון הקש׳:
- דרישה צודקת לגמרי הנשענת על מוסר ואמת.
- מציאות כללית רגישה, כשהאמוציות הן 'על סטרואידים' והעצבים חשופים (בחירות, מלחמה).
- קשה לתקוף את התומכים בו ואת מייצגיו (משפחות שכולות, חטופים).
- הנושא נפיץ, מתסיס ומייצר כאוס (הכי חשוב).
- אין שום היתכנות לטפל בו בכנות, בשל הזדהמות התהליך (התקפה ושנאה ציבוריות מייצרות התנגדות מיידית).
ג. לאורו של ׳רעיון הקש' הזה (שוב, הנשען על דרישה צודקת) גורמים לחברה להתעסק בנושא תורן במיקרו, בעוד במאקרו הספינה ממשיכה בכיוון הרצוי למתכננים.
כך בעיקר הם שולטים שוב ושוב, בציניות, בגובה הגלים ובסערות התורניות. לא ניווט הספינה הלאומית לחוף מבטחים הוא היעד, אלא הכאוס הסוער דווקא.
ד. כל חייל קרבי שמע את הביטוי ׳אירוע משיכה׳. כלומר: יצירת אירוע מבצעי קטן (או גדול) כדי שימשוך את הכוחות לנקודה אחת, בעוד בפועל האירוע החשוב קורה במקום אחר לגמרי.
דוגמה:
הרשתות החברתיות, לצד חסרונותיהן, מהוות אלטרנטיבה תקשורתית לכל מי שרוצה לשלוט פה בתודעת ההמון.
אם כך, מה ניתן לעשות?
מקדמים במיקרו ‘חוק להגבלת תכנים פורנוגרפיים׳ ברשתות כ׳רעיון קש׳ ומציגים אותו בפשטות כדרישה מוסרית והכרחית לשלום ילדינו. איזה אדם שפוי יתנגד לחוק שכזה? מי יסתכן בשיימינג על כך שלא הצביע בעד החוק?
ואנשים דתיים, למשל, יהיו בוודאי הראשונים שירצו להיות פרזנטורים של החוק.
כך גורמים לציבור ישר ותמים, שבאמת מעוניין בתכנים נקיים, לסייע בקידום מהלך דרמטי הרבה יותר – סתימת פיות ופגיעה בחופש הביטוי במאקרו.
לא ניווט הספינה הלאומית לחוף מבטחים הוא היעד, אלא הכאוס הסוער דווקא
ה. באופן הזה גורמים לנו היום, בעיתוי מתוחכם, שלא נעסוק בנושאי ליבה משמעותיים.
הנה דוגמאות לנושאים רלוונטיים שהיו צריכים להיות במרכז השיח:
המחדל המודיעיני בשמחת תורה, תפיסת מוסר לחימה מקולקלת, כישלון הקונספציה הביטחונית, הקשר להסכמי אוסלו ולהתנתקות, הקשר שבין מכוני מחקר כושלים לבכירי צה"ל, היעדרה של מחלוקת בכל גופי הביטחון, המשך הימצאות הרמטכ״ל בתפקידו ועיסוק במינויים שנויים במחלוקת, חלקה של מערכת המשפט במציאות הביטחונית, פרשיית הריגול שחשף ח"כ אלמוג כהן, ועוד ועוד.
ו. כך, במקום לבדוק ברצינות את כל הנושאים הללו, משליכים לזירה את ׳רעיון הקש׳ של גיוס חרדים, ומלבים קרע, ריב ומדון.
ואנא אל תזדעקו בקריאות ״איך אפשר לקרוא לגיוס חרדים ׳רעיון קש׳ כשהעומס נופל על כתפי אחרים??״ – נכון, בסדר, אבל זה בדיוק העיקרון של ׳רעיון קש׳. חזרו למאפיינים שבסעיף ב׳.
וכך אנשים טובים ויקרים נופלים בפח. הם מתדיינים ברצינות תהומית, כנדרש כמובן, בשפת בית מדרש ובדיוקי דיוקים עם סיבוב האצבע בתנועה למדנית – בסוגיה פוליטית.
זה מה שנקרא "תראו פרפר!" – הסטת הקשב מהנושאים המרכזיים שעל סדר היום.
כמובן, מיד יהיה מי שיאמר: "אבל זו בכל זאת סוגיה אקטואלית!"
והוא לא מבין. זה ודאי נכון, אבל שוב, זה בדיוק הסיפור של ׳רעיון קש׳.
מישהו גרם דווקא לסוגיה הזו להיות ראשונה בסדרי העדיפויות, אז אני לא אשתף פעולה עם זה דווקא בעיתוי הזה, בעת מלחמה, כשהעצבים חשופים והכל רגיש.
הנה כמה הערות נוספות :
- קבע בעצמך את סדר העדיפויות של הנושאים שאתה חושב שנכון לדון בהם, וערער על מקורות המידע לפני שאתה מתחיל לדון עניינית.
- ככלל, אם ערוצי התקשורת 11, 12, 13, ׳הארץ׳ וכו' עוסקים במשהו, דלג לנושא אחר.
- אם מישהו מדבר ביוטיוב אל ראשי הציבור החרדי, גם אם זה בכאב ובכנות, הוא לא באמת מעוניין בפתרון. הם הרי לא נמצאים שם. אז למי הוא בכל זאת מדבר? תחליטו אתם.
- כנ״ל אם מישהו עוסק בנושא בבמות כלליות שלא בדיוק מחבבות יהדות, או בבמות מגזריות (כגון ערוץ 7). החרדים גם לא שם.
- אם ׳ידיעות אחרונות׳ למשל, ששפך פה דלק על מחאות וכאוס נגד דתיים, פתאום מחבק ומשתתף בצער משפחות שכולות דתיות, זה לא בגלל שהוא שינה את עורו, אלא כי זה משרת מטרות אחרות.
- ״מדוע אינכם מפנים אצבע מאשימה לחרדים?״, כך שואלים אותנו בפרטי.
תשובה: משום שהעיסוק בנושא הזה כבר זוהם. עד שהזירה לא תתנקה לא נשתף פעולה עם זה, למרות חוסר הפופולריות.
העיסוק הזה לא יביא חרדי אחד לצבא.
הוא רק ירחיק ויגרום לשנאה מיותרת. ואי אפשר לדבר עליו מבלי שמישהו ישתמש בו לסכסך. ’הפרד ומשול׳ – זאת הרי השיטה הקבועה.
- ״אבל המשפחות קורסות מרוב עומס״. זוהי זעקה אמיתית וכואבת הפוצעת את הלב;
אבל לצערנו היא לא תקדם אותנו מילימטר.
גם דוחפי ׳רעיון הקש׳ יודעים זאת. ולכן דווקא בכך בחרו.
לצבא ישנם פתרונות פשוטים הרבה יותר לקידום וביצוע אם רק היו רוצים.
לסיום, בעוד אנו עסוקים בסוגיה הזו, היו בטוחים שהמוחות הקודחים יושבים על המדוכה לקדם כבר את הקמפיין הבא.
אגב, את הרעיון הזה כתבנו כבר לפני כשנה. אנחנו פשוט מכירים את השיטה.
ולמרות הכל לא יצליחו לסכסך בינינו. אחים אנחנו. גם אם חלוקים.
בהצדעה כנה למשפחות הלוחמים.
