1️⃣ תזכורת ממצולות הים
כמעט שמונה עשורים עברו מאז יוני 1948, וכעת הים פולט את סודותיו.
איתור האלטלנה, בעומק של למעלה מ- 500 מטרים מול חופי ישראל, הוא תזכורת מצמררת לכך שההיסטוריה מסרבת להישכח, גם אם יש מי שמנסים בכוח להטביעה.
היא צפה אל פני השטח, ודורשת מעם ישראל להתעמת באומץ עם אחד הפצעים המדממים שלנו.
נעשה סדר בזיכרון הלאומי, וננפץ את אחד המיתוסים שהושרשו במערכת החינוך הממוסדת שעיצבה דורות שלמים.
ההיסטוריה מסרבת להישכח, גם אם יש מי שמנסים בכוח להטביעה
2️⃣ המיתוס המהונדס ו"התותח הקדוש"
רבים גדלו על נרטיב מהונדס שנועד להצדיק פעולה אלימה ודורסנית. בשיעורי ההיסטוריה סיפרו לנו שמנהיגי האצ"ל ביקשו להקים "מיליציה פרטית" והיוו סכנה קיומית למדינה הצעירה.
על פי מיתוס זה, לבן גוריון ורבין לא נותרה ברירה אלא להפעיל כוח צבאי למען מטרה, קדושה-כביכול, של צבא ממלכתי אחד.
בשם אותה 'ממלכתיות', זכה התותח שהפגיז את הספינה לכינוי המצמרר "התותח הקדוש", והוצב בבסיס פו"ם בגלילות כמונומנט, שנועד להזכיר לקצינים בצה"ל את חשיבות הציות.
3️⃣ האמת מאחורי הסכם כפר ויתקין
בניגוד למיתוס, מספרות העובדות ההיסטוריות סיפור אחר לחלוטין, טרגי וקשה הרבה יותר לעיכול.
מנהיגי האצ"ל לא ביקשו לפתוח במלחמת אזרחים, ולא ניסו להקים צבא בדלני שיתחרה בצה"ל.
להפך: בהסכם כפר ויתקין, שעליו היה חתום אלוף דן אבן (אפשטיין) המכונה "אלכסנדרוני", לבין מפקד כוחות האצ"ל בכפר ויתקין יעקב וינורסקי לימים- יעקב מרידור (אבא של דן מרידור), הצהיר האצ"ל במפורש על כוונתו לפרק את נשקו. אנשי הארגון, שהגיעו על סיפון האלטלנה, באו כדי למסור את אמצעי הלחימה הרבים שהביאו, נשק שהיה קריטי וחיוני באותם ימים נואשים של מלחמת העצמאות. למרות זאת, ההוראה שניתנה מההנהגה הייתה חד-משמעית: לפתוח באש.
האש לא כוונה רק אל גוף הספינה במטרה לנטרלה, אלא הופנתה גם כלפי הניצולים שניסו להימלט על נפשם ושחו אל החוף – אנשים שלא היוו כל איום ממשי.
התוצאה הייתה קטלנית ומזעזעת: 16 מאנשי האצ"ל נרצחו באותו אירוע.
אחד מהם היה אברהם סטבסקי, מי שבעבר הואשם ונמצא זכאי בפרשת רצח ארלוזורוב, ושרד את עלילת הדם ההיא רק כדי למצוא את מותו מאש של יהודים, על חופי מולדתו.
התותח הזה לא היה קדוש; הוא היה כלי משחית טמא, שהרג פטריוטים גיבורים וחפים מפשע.
4️⃣ מורשת הפנקס האדום והממלכתיות הדורסנית
אירוע האלטלנה לא היה טעות נקודתית בשיקול הדעת, אלא ביטוי מובהק וקיצוני של תפיסת עולם שלמה – תפיסת המפא"יניקיות, השמאל ו'הפנקס האדום'.
זוהי אידיאולוגיה הגורסת כי רק מי שמחזיק בדעות ה'נכונות', ומשתייך למחנה הפוליטי ה'נכון', ראוי להחזיק בהגה השלטון.
התפיסה הזו ראתה במדינה ובצבא קניין בלעדי של תנועה פוליטית אחת.
הממלכתיות שהוצגה כלפי חוץ הייתה למעשה ממלכתיות דורסנית, כזו שלא אפשרה מקום לשותפות אמיתית עם מי שחשב אחרת, ולא ראתה בכל היהודים בארץ אזרחים שווים, בעלי זכות שווה לשרת ולהנהיג.
התפיסה הזו, שהובילה להדרה ולרדיפה מתמשכת, היא אותה תפיסה שרבים מאזרחי ישראל מאסו בה ומרדו בה במהפך של שנת 1977.
רוח ההשתקה חיה ובועטת גם היום. ומה שמדהים ומדאיג הוא שהתפיסה הכוחנית הזו לא חלפה מן העולם. גם היום אנו עדים לאותה רוח אלימה של השתקה וסתימת פיות, שפועמת בקרב חוגים אידיאולוגיים מסוימים. הדבר בא לידי ביטוי בקריאות להחרים אמנים דוגמת עדן בן זקן, לאור השתתפות ראש הממשלה ורעייתו בהופעתה, ובשל העובדה שניתנו לנתניהו 30 שניות כדי לברך את הקהל.
השבוע נעשה גם ניסיון להחרים חנויות ספרים המוכרות את ספרו של ארז תדמור, 'מרד הגנרלים', משום שהוא מעז לאתגר את ההגמוניה.
את מגמת הלעג וההשתקה הזו, שספגה עקב עמדותיה הימניות והמסורתיות, חשפה דר' קרן אסייג לפני מספר ימים, בראיון מצמרר.
הרוח הזו מתבטאת במלוא עוזה באיומים של דמויות כגון יאיר גולן, המדברות בגלוי על סגירת מוסדות חינוך מפוארים כמו מכינת עלי, או על הדחת ראשי מערכת הביטחון, אם לא יתיישרו עם הקו ה'נכון'.
התותח הזה לא היה קדוש; הוא היה כלי משחית טמא, שהרג פטריוטים גיבורים וחפים מפשע
5️⃣ סכנת השלטון האחיד
ההיסטוריה מלמדת אותנו שכאשר האידיאולוגיה הזו נמצאת באופוזיציה, היא עוסקת בהשתקה ובחרמות; אך כשהיא אוחזת במוסדות השלטון – היא הופכת למסוכנת ואלימה שבעתיים.
איתור האלטלנה הוא קריאת השכמה עבורנו: לזכור את קורבנות השנאה הפוליטית, לדחות בשאט נפש את דורסנות המחשבה האחידה, ולהבטיח שצה"ל ומדינת ישראל יהיו שייכים לכל אזרחי המדינה, ולא לאליטה, הבזה לעם ישראל ומבזה אותו.
העמדות הליברליות והדמוקרטיות אינן נחלתו של מחנה השמאל, אלא דווקא של מחנה הימין, שלאורך שנים אפשר לשמאל לשרת בתפקידים בכירים מתוך תפיסה ממלכתית, המכוונת לבחון אנשים ביושר, על פי אמות מידה מקצועיות, ולא לפי השתייכותם הפוליטית ונאמנותם לאידיאולוגיה הקומוניסטית.
מציאת האלטלנה במעמקים היא תזכורת לסכנה, העלולה להתפשט בעם כשאנשים בעלי תפיסה של סתימת פיות נמצאים בשלטון; אנשים העלולים להצדיק את מעשיהם האלימים בתואנה של "הצלת העם ממלחמת אחים".
במשך שנים מהדהדים גורמים מסוימים את הלקח של אלטלנה, והוא - ש"אסור שתהיה מלחמת אחים". בכך הם מנצלים את האירוע הזה ועושים בו שימוש ציני להשתקת הימין.
הלקח הנכון מאלטלנה הוא לא 'הימין צריך לשתוק ולהבליג, כדי שלא תהיה מלחמת אחים'; הלקח הוא, שאסור להפוך את המחלוקת הפוליטית למלחמה על עצם הלגיטימיות של המחנה השני.
