---
title: בתוך סיר קניבלים לא מדברים על שלום עולמי
author: אודי בן חמו
date: 2026-11-19
url: https://www.solelim-derech.co.il/nationalism/1112
---

# בתוך סיר קניבלים לא מדברים על שלום עולמי

<p>ברגישות ובנחישות! כך לימד אותנו הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שהתבטא השבוע נגד ממשלת אחדות ואמר על נתניהו: "אסור לגעת בעקרב גם עם מקל, צריך לדרוך".</p>
<p>א.</p>
<p>מסופר על בן ששלח מעטפה מחוץ לארץ, ועליה כתב: "אבא, שלח כסף". כשאביו הקשוח פתח את המעטפה וקרא את הדברים, הוא רתח מזעם - הוא שמע בהם תביעה חוצפנית של פרחח שחושב שמגיע לו הכל. הוא קרא לאשתו, הראה לה את המכתב ואמר: "תראי איזה חצוף!" אבל האם, בלב רחום וחרד, הביטה באותן מילים בדיוק וראתה בהן תחנונים של ילד מודאג שנקלע למצוקה ומבקש עזרה בביישנות.</p>
<p><strong>אותן מילים ממש. אבל ה'מוסיקה' קובעת הכל.</strong></p>
<blockquote>אסור לגעת בעקרב גם עם מקל, צריך לדרוך</blockquote>
<p>ב.</p>
<p>כך בדיוק נראים פני הדברים סביב שיח ה'אחדות' הפוקד את מחוזותינו - שיח המקודם על ידי גיבורי מלחמה שהקימו מאהל בירושלים.</p>
<p><strong>לצד הערכה פשוטה לכוונותיהם הטובות של הקוראים לאחדות, בואו נאזן מעט. או הרבה.</strong></p>
<p>בעולם האמיתי, הניסיון לדקלם ערך מופשט מבלי לשאול כלל כיצד הוא נתפס בשכונה, <strong>מזכיר מתנדב תמים היוצא לקדם 'שלום עולמי' ו'אחווה אנושית' בלב שבט קניבלים ואינו מבין מדוע הוא מוצא את עצמו לפתע בתוך סיר גדול.</strong></p>
<p>הבעיה מחמירה כשמבינים כיצד אנשי הרוח, ה'לשעברים' הבכירים ומנהיגי השמאל, קוראים את המפה. על דבריו של דן חלוץ שהובאו לעיל, למשל, לא נשמע שום גינוי.</p>
<p>אי-היכרות עם שותפך לבירור, להבדיל אלף אלפי הבדלות, דומה לניסיון לקדם שלום בימי אוסלו המדממים מבלי ללמוד לעומק את שורשי התפיסות של מי שישב בצידו השני של המתרס.</p>
<p><strong>ואת אותה אווילות ממש אנו פוגשים גם בבורות ביחס לאחים המוסלמים, לנציגיהם בכנסת, ולדרכי פעולתם.</strong></p>
<p>ג.</p>
<p><strong>מדוע שונה הדבר כשעוסקים בשיח פנימי?</strong> מישהו מעלה בדעתו להיכנס למשא ומתן כלשהו מבלי ללמוד לעומק את בן שיחו ואת תרבותו? <strong>על אחת כמה וכמה כשמדובר בנציגי מחנה שלם, בעל היסטוריה, נרטיב ונקודות ציון ברורות, ולא בחברים מהמילואים.</strong></p>
<p>חרדים, מתנחלים וגם אנשי שמאל - יהיו הקיצוניים ביותר שיהיו - הם אחינו. גם כשהם מרגיזים מאוד.</p>
<p><strong>אבל גם כלפי אחים, ממש כמו ביחס לילדינו, התגובה משתנה מעת לעת. "לכל זמן, ועת לכל חפץ", כבר לימד אותנו קהלת.</strong></p>
<p>ד.</p>
<p>אם רוצים לדבר על אחדות, ראוי קודם כל להבין את שורשי תפיסת השמאל ביחס ליהדות וליהודים; להבין על מה גדלו כאן דורות ואילו תפיסות עולם עיצבו אותם. בניגוד לאשליה הימנית, כאילו מדובר בחוסר הידברות, <strong>בתפיסת השמאל עומד יסוד עקרוני ונוקשה שאינו מוותר לעולם על ההגמוניה</strong>. בעולמם, אחדות אינה פשרה שוויונית, אלא דבר אחד ברור: קבלת סמכותם וערכיהם - <strong>"אם הם רוצים להצטרף אלינו, הם צריכים לקבל את ערכינו"</strong> - כך אמר האלוף במיל' יאיר גולן לפני שנים, בעודו לובש מדים, ביחס לחיילים דתיים. ישבתי שם בקהל.</p>
<p>כאשר השמאל שולט בכל מוקדי העוצמה במדינה - מהאקדמיה ועד התקשורת, ממערכת המשפט ועד לצמתים הקריטיים של הממסד - <strong>הקריאה החד-צדדית לאחדות אינה מתפרשת אצלו כגדלות נפש, אלא כרפיסות וכניעה של צד מותש</strong>. התוצאה הישירה והבלתי נמנעת היא שהצד השני רק מעלה את המחיר, מקשיח את עמדותיו וממשיך לדרוס, מתוך הבנה שאין לו שום סיבה לוותר כל עוד יש מי שממשיך להתחנן.</p>
<p>ה.</p>
<p>איזנקוט אמר השבוע מעל דוכן הכנסת כי <strong>"בן-גוריון לא הכיר את ח"כ אלמוג כהן כשדיבר על חברת מופת"</strong>. איזו חרפה.</p>
<p>איזנקוט, כמובן, אמר זאת בשפה רכה ומנומסת אך ארסית ודוחה.</p>
<p><strong>מהכנסת הלך איזנקוט ישירות למאהל האחדות, והצטלם מחויך עם יושביו.</strong> אל המאהל הזה הגיעו אנשי ציבור נוספים מגוש החרם; הם מתחבקים ומחייכים, אך בפועל - מטאפורית - מלטפים ברחמים את ראשם של המתחננים לאחדות.</p>
<p><strong>לפני שכל אלו מתקבלים בחיוכים, האם לא ראוי למחות בפניהם נמרצות בשם חלקים גדולים מעם ישראל? בשם משפחות שכולות? האם לא ראוי לתבוע בתקיפות את עלבונו של ח"כ אלמוג כהן?</strong></p>
<p>ו.</p>
<p>כשבוחנים את המחיר הפוטנציאלי של אינפלציית הדגשת ערך האחדות לבדו, ללא איזונים, מגיעים למסקנות לא פשוטות. <strong>נוער ערכי, שיידרש מחר לעמוד בתוקף על ערכיו, להיאבק בעוולות מערכתיות, לגלות גבורה אזרחית ולתת גיבוי לאחרים העושים זאת - יתקשה מאוד כשערך אחד בלבד מוחדר לתודעתו שוב ושוב.</strong> הרי ישנם ערכים נוספים בחיינו המתנגשים ביניהם, ובכל סיטואציה נדרש להכריע איזה ערך גובר.</p>
<blockquote>אם הם רוצים להצטרף אלינו, הם צריכים לקבל את ערכינו</blockquote>
<p>ז.</p>
<p>הדברים אינם באים לומר שהאחדות אינה הכרחית לקיומנו כעם. אלא שפעמים רבות הדרך להשיג אותה - מול מציאות דורסנית - היא בעיקר לא לדבר עליה, או לכל הפחות לדבר עליה בבגרות. ממש כפי שקריאות פומביות ונואשות לשחרור חטופים מתפרשות בצידו השני של הגבול לא כהפגנת חוסן וגבורה, אלא כחולשה ורפיון.</p>
<p>המחנה הלאומי אינו צריך לבחור בין אחדות לבין עמוד שדרה. <strong>הוא צריך להבין שבלי עמוד שדרה, לא תהיה אחדות.</strong></p>
<p>אם מישהו מזהה את הרצון שלך באחדות כהזדמנות לרמוס אותך, הוא לא זקוק לעוד מחווה של פיוס. הוא זקוק לפגוש גבול.</p>
<p>ראוי לשנות את הניגון מן היסוד ולהחליף את המוסיקה. אפשר למשל לומר בפשטות כך:</p>
<p>'אנשי שמאל, מה קרה לכם? עצרו רגע וראו לאיזו תהום הידרדרתם. תפסו את עצמכם בידיים והתעשתו. חזרו הביתה. ההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו שיעור פשוט וכואב: <strong>מי שהתנער מאחיו ומיהדותו פשוט נפלט ונעלם'.</strong></p>
