א. האיסלאמיזם ותקומת ישראל, זה לעומת זה
אלכסנדר זייד, המכונה השומר הראשון, מספר שהפרעות נגד יהודי הארץ שהחלו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, לוו מראשיתן בקריאות 'אל אקצא בסכנה', קריאות שהגיעו אל החווה הקטנה שלו בגליל, הרחק לכאורה מכל מוקד של עימות דתי.
שתי דמויות סמליות הולידו את הפיכת האיסלאם לחזית החתירה תחת קיומו ותקומתו של העם היהודי בארץ.
חאג' אמין אל חוסייני, המנהיג הערבי-דתי בארץ ישראל, וחסן אל בנא, מייסד תנועת האחים המוסלמים, יצרו יחד את חזית ההתנגדות לקיומה ותקומתה של ישראל, והפכו את ההתנגדות לישראל לתמצית קיומה של האיסלאם.
לכן, אך טבעי שהם הקשיבו היטב, תמכו ואימצו אל חיקם את מטרות הנאציזם, גרמו לספרים 'מיין קאמף' ו'הפרוטוקולים של זקני ציון' להיות חלק אינטגרלי מספרות האיסלאמיסטים.
את שנאת המוות הנאצית מיזגו בדרך ובתפיסה איסלאמיסטיות: מאבק דתי עתיק על זהות העם הנבחר, המתבטא בשאלת הריבונות על הארץ, ירושלים והר הבית.
שניהם (יחד עם מחוללי המהפכה האיסלאמית באיראן) למדו מהנאציזם את אידיאולוגיית ההשמדה של ישראל, אך לכל אחד מהם היה דגש מיוחד: חאג' אמין התמזג לגמרי עם הנאציזם ופתח את הסניף הארץ-ישראלי של התנועה הנאצית, שהיווה לאחר מכן השראה למי שהקים את אש"ף.
האחים המוסלמים שמו דגש חזק יותר על העלייה לגדולה של האיסלאמיזם בעולם, והיו בית היוצר של חמאס ועוד תנועות טרוריסטיות איסלאמיות.
החתירה תחת קיומנו ותקומתנו בארץ ישראל רצופה מהרגע הראשון בשילוב מלא של אידיאולוגיה נאצית בתוך תפיסה איסלאמיסטית. האידיאולוגיה הנאצית יצרה את שנאת המוות לעצם הקיום של היהודי, האיסלאם תרם את מסירות הנפש למניעת תקומתם של ישראל בארץ. החיבור שלהם יחדיו יצר את האיסלאמיזם, ראש החץ נגד תקומת ישראל באחרית הימים.
החתירה תחת קיומנו ותקומתנו בארץ ישראל רצופה מהרגע הראשון בשילוב מלא של אידיאולוגיה נאצית בתוך תפיסה איסלאמיסטית
ב. מלבוש לאומי חילוני מתעתע – לנקודת העומק של הקיום היהודי ואנושי
אחרי קום המדינה, דרכם של האחים המוסלמים הודחקה קצת הצידה משך עשרות שנים, וההתנגדות לישראל התלבשה בלבוש חילוני של מאבק לאומי-ערבי.
דבר זה גרם למי שזהותו היהודית הייתה לאומית חילונית בלבד, לדמיין סכסוך של ניגוד בין שני לאומים.
אך בדור האחרון הלבוש הלאומי בלבד של אויבנו הולך ומתנדף, וצבאות הטרור האיסלאמונאציות מזקקות את המאבק לנקודת העומק הבראשיתית שלה:
מאבק מטפיזי על מהות האדם והקיום האנושי וחתירה נגד עצם הקיום היהודי.
הקו המחבר יחד את היטלר, חאג' אמין, חסן אל בנא, סייד קוטב, המשטר של איראן, אש"ף, חמאס וחיזבאללה – הוא היסטורי ומהותי כאחד.
זו לא התנגשות בין אינטרסים לאומיים, אלא זה מאבק נגד כל מה שישראל מייצגת בעולם.
ג. קוצר הראות של ציונות לאומית מחולנת
הציונות, שינקה ממקורות לאומיים חילונים בלבד מכל רחבי העולם, הצליחה לראות את אויביה רק דרך משקפיים של שאיפות לאומיות. ציונות כזו לא מסוגלת להתמודד עם מקורות היניקה של האחים המוסלמים, עם תרבות המשלבת בתוכה מסירות דתית עד כלות הנפש יחד עם אידיאולוגיית השמדה נאצית כלפי ישראל.
אי אפשר לעשות איתה משא ומתן או להגיע איתה להסדר. היא זרה למושגים 'אופק מדיני' ו'היום שאחרי'.
היא תיסוג רק מפני מסירות נפש גדולה ממנה, אמונה שורשית עמוקה ממנה, ברכת שמים על ישראל ושילוב קטלני של כל זה עם כישרון יהודי וישראלי בלתי רגיל כתמיד.
אנחנו זקוקים לכל הכוחות בעם ישראל, ללא ספק, אבל לצד זאת אנו זקוקים לשינוי פרדיגמה ביחס בין הכוחות, כדי לייצר את השילוב שיכול להכריע את הגרעין הקשה ביותר של שנאת ישראל וחתירה תחת תקומתם, המגיע מהאיסלאמיזם הנאצי של האחים המוסלמים.
באהבת החיים של בני אברהם ויצחק יש יותר התמסרות מאשר באהבת המוות של האיסלאמיסטים
ד. הכוחות שאנו מצמיחים בעת הזאת
כדי להתמודד עם כל אלו אנו זקוקים לשורשים הרבה יותר עמוקים מאשר ציונות סטייל זכויות לאומיות חילוניות. זה היה מספיק מול נאצר ואסד, לא מול חמינאי וסינוואר, היונקים מסייד קוטב היונק מהיטלר, היונק משורש קיומו של עמלק בעולם.
שם צריך אנרגיות הנוגעות בשורש קיומנו כיהודים.
מאז הצהרת בלפור הכוחות האיסלאמיסטיים מכנים את כל מלחמותיהם 'מלחמות ירושלים'. מאז הצהרת בלפור הם נאספים למלחמה בגלל ירושלים, ועל ירושלים.
אלכסנדר זייד, על אף גבורתו וחלוציותו יוצאות הדופן, אולי לא הבין למה.
לוחמי חרבות ברזל מבינים למה הרבה יותר, ולכן יש לנו נשק הכרעה קריטי שלא היה מספיק בשימוש עד הדור הזה, נשק שהאיסלאמיסטים לא יכולים להבין.
הרב קוק כותב שעקידת יצחק הייתה ניסיון לאברהם ויצחק אוהבי וחפצי החיים, האם הם מסוגלים להיות מסורים עד הקצה כמו התרבויות הפראיות שסביבם.
האיסלאמיסטים בונים שוב ושוב על אהבת החיים שלנו כדי לחתור תחת קיומנו, אבל באהבת החיים של בני אברהם ויצחק יש יותר התמסרות מאשר באהבת המוות של האיסלאמיסטים.
וזה מה שיקח אותנו לשלב הבא, שלב אחד קרוב הרבה יותר לברכת ה"שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם", שאנחנו מייחלים לה מימים ימימה.
