המלחמה המאתגרת שאנחנו נמצאים בעיצומה מבליטה את התכונות הטובות של העם שלנו.
בבחינת ׳כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ׳ כתכונת חיים, לא רק כתיאור היסטורי.
או כמו שהשמן הזך והטהור מופק דווקא על ידי כתישה ולחץ.
הרֵעוּת והערבות ההדדית מובלטים מאוד, וכך גם היכולת הלאומית לצאת ממשבר עצום לשגשוג גדול, דווקא מתוך הקושי.
המלחמה מוציאה מעם ישראל מאגרים בלתי נדלים של חסד, עזרה לפצועים, ניחום משפחות שכולות יקרות והשתתפות בחסד של אמת עם גיבורים הי״ד
אחרי טבח שמחת תורה, הכאב העצום, הזעם וההלם הראשוני לא רק שלא גרמו לנו להיכנס לדיכאון לאומי, אלא התמלאנו ברוח גבורה המחזיקה כמעט שנתיים והיא רק הולכת וגוברת.
את הכאב והצלקות נמשיך לשאת על גבנו, אך רוח גדולה מפעמת באומה.
זוהי אותה הרוח בדיוק שסייעה למקבלי ההחלטות לצאת ולתקוף באיראן. ראש הממשלה ציין זאת בפירוש שהוא מקבל את הכוח מהעם. זוהי לא אמירה מהשפה ולחוץ אלא אמירה אמיתית מאוד.
המלחמה מוציאה מעם ישראל מאגרים בלתי נדלים של חסד, עזרה לפצועים, ניחום משפחות שכולות יקרות והשתתפות בחסד של אמת עם גיבורים הי״ד.
המלחמה מוציאה מתנדבים רבים מאזורי הנוחות הטבעיים שלהם כדי לסייע למי שצריך, ובראשם – המילואימניקים שעזבו את הבית לחודשים רבים כדי להגן על המדינה.
האברכים ותלמידי הישיבות שוקדים על התורה ובכך מגבירים את רוח האומה הדבקה במסורתה ונשמתה (עוד יום יבוא בע"ה וגם סוגיית הגיוס תטופל באופן הראוי).
כמו אדם פרטי המשלב רוח וכוח, גוף ונשמה, כך גם האומה.
עם ישראל צריך כוח צבאי וכוח רוחני, הוא מורכב משני המימדים האלו יחד.
גם הילדים הקטנים הלומדים תורה, עושים מעשי חסד פשוטים ואפילו ׳רק׳ חושבים טובות, מסייעים רבות ומוסיפים תנופה חיזוק ועוצמה ליכולת להילחם.
כך אומה בנויה.
חלקים רבים של גוף ואורגניזם חי אחד.
במלחמה ניכרת התעוררות רוחנית גדולה מאוד מאז תחילתה.
בסקר שנערך לאחרונה בענייני יהדות פורסם שרבע מהיהודים במדינת ישראל מספרים שהתחזקו רוחנית מאז תחילת המלחמה, ובקרב הצעירים כשליש.
בשעת מלחמה כשעומדים מול שאלות קיומיות נפתח הלב להקשיב לנשמה המבקשת לצאת למרחב.
הנוער מתחבר אף הוא מאוד למסורת ישראל ושואב ממנה כוחות וכך גם הלוחמים היוצאים לקרב עם תפילה חרישית בפיהם היוצאת מעומק הלב בקול גדול.
בתי מסחר ומסעדות רבות עוברות להיות כשרות, בעיקר בגלל ביקוש של הציבור, והנוער החילוני מקים דוכני תפילין בבתי ספר תיכון סטנדרטיים.
הביטוי פעם למרד היה התפרקות ונהנתנות, ואילו כיום הביטוי למרד הוא ציצית ותפילין. לא ייאמן.
ישנה התעוררות לשיבה אל מקורות הזהות שלנו שלא באה משום השפעה חיצונית, אלא רק מתוך הנשמה.
רבים במערכות השונות שחששו להשמיע קול פן יבולע להם, מקבלים כעת אומץ וגבורה לבטא בגאון את הזהות היהודית והציונית שלהם, ולא חוששים שיקניטו אותם.
בזמן המלחמה העליה לארץ נמשכת, לא רק שלא יוצאים מהארץ אלא גם מבקשים לעלות אליה, יהודים ברחבי העולם מרגישים שמדינת ישראל זה הבית שלהם, מעבר לכך שזהו גם המקום הכי בטוח בעולם ליהודים.
ישנם גם מתנחלים המוסרים את הנפש במגורים במקומות מסוכנים, ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים, מתוך חיבת ארץ ישראל. הם שומרים יום יום על נחלת אבותינו משום שנשמה זקוקה לגוף ועם זקוק לארץ. מיוחדת ופלאית כמו ארץ ישראל.
ניסי המלחמה מזכירים לנו את ימי מלחמת ששת הימים ונותנים תחושה של אופטימיות, השגחה אלוקית וביטחון שהולך להיות כאן עוד יותר טוב.
דווקא מתוך המאמץ הלאומי המתמשך והבלתי נתפס.
רבים בעם ישראל חשים את הרוח הגדולה ולא נותנים לשום קול מחליש להשפיע עליהם. בין אם יהיה זה קול בתקשורת או בכל מקום אחר. זוהי בגרות אדירה שעוד רבות ידובר על אודותיה.
ניסי המלחמה מזכירים לנו את ימי מלחמת ששת הימים ונותנים תחושה של אופטימיות, השגחה אלוקית וביטחון שהולך להיות כאן עוד יותר טוב
עם ישראל הוא עם מופלא ומדינת ישראל היא מדינה מופלאה.
נכון, יש קשיים ויש גם חסרונות, כמו אצל כולנו, אך למרות זאת אנו נמשיך לחייך, לגדול ולהתפתח.
על כל הקשיים אנחנו עוד נתגבר לאט לאט, וננצח במלחמה בעזרת ה׳ ביחד.
תודה לה׳ יתברך על כל הטוב שהוא מרעיף עלינו.
וכגודל פתיחת והגדלת הכלים כך גם יכולת קליטת השפע והחסד.
אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה.
שבוע טוב!
