א. בנעוריי בשמאל, הייתי משתיק קול שהטריד אותי חזור והטרד.
הקול הקשה עליי – איך זה יכול להיות שאנו מתייחסים ליהודים בעמנו כאויבים, ודווקא לערבים כבעלי שיח, בסבלנות רבה ובנתינת ביטוי חופשי?
עם השנים התברר לי חידוש שהיה עבורי עצום ושינה את חיי.
הכל עומד על חיבור או הכחשת זהות.
כשאדם מבסס את חייו על זהותו, אז שותפיו למעגלי זהותו המתרחבים הם-הם בעלי בריתו בעולם, גם אם יש מחלוקת. שייכות המבוססת על זהות קודמת לדעות.
משפחה. קהילה. עם.
"עניי עירך קודמים".
אולם, כשאדם חי בתוך אידיאולוגיה של הכחשת זהות וטשטוש שורשים, כמו הנסיונות למחוק את היהדות, את ערך מוסד המשפחה, ואת הציונות – אז בעלי בריתו של אדם הם אלו השותפים לו אך ורק בדעות!
צ'רלי עשה טעות אחת בחייו – הוא דיבר אמת מול צד פוליטי שהאמת מבחינתו מוגדרת כדבר 'אלים'
"מי שלא מאוחד איתי בדעותיו – הינו אויבי, ולא יריבי, גם אם הוא בן משפחתי".
בגלל זה, כשאיש ימין פוגש איש שמאל, הוא רואה מולו אדם טועה.
אולם כשאיש שמאל מסתכל על איש ימין, הוא רואה מולו רשע בן כוחות האופל בלי זכות קיום.
ככה אני ראיתי את העולם.
ב. כשהאמת בלתי נסבלת.
צ'רלי, צעיר מבריק בן 31, בנה את עצמו מאפס. כילד סקרן ואוהב ספר, החל להתעניין בפעילות פוליטית עוד בגיל צעיר.
מהר מאד הוא הפך לאחד הקולות הבולטים והנחושים ביותר באמריקה בסוגיית התמיכה הבלתי מתפשרת בישראל, ובתחום עולם הרעיונות השמרני בכלל.
בשנים האחרונות נהיה מקורב מאד לטראמפ, ופרשנים רבים אף זוקפים לזכותו את ההירתמות של הדור הצעיר לטובת טראמפ בבחירות האחרונות.
קירק מעולם לא חשש להיכנס לדיון פומבי, והביא טיעונים רהוטים, ישרים ומנומקים, מה שהוליד את אהדת הקהל השמרני-ימני העצומה לה זכה.
לא מעט דובר על הציפיה לבחירתו לנשיא ארה"ב בעתיד.
אבל צ'רלי עשה טעות אחת בחייו – הוא דיבר אמת מול צד פוליטי שהאמת מבחינתו מוגדרת כדבר 'אלים'.
ג. כשאין ערך למילים.
בסרטון המטורף אנו רואים באופן מתומצת טענה קלאסית של השמאל בארץ ובעולם:
"הוא לא יכול להתלונן. מחשבות השנאה שלו מובילות לדיבורי השנאה שלו, וזה יוביל למעשי שנאה ואלימות נגדו… הוא לא יכול שלא לצפות שיקרו לו מעשים נוראיים".
שימו לב לנאמר.
מבחינת היועץ והאסטרטג הפוליטי הבכיר המרואיין, יש דבר כזה 'מחשבות שנאה'.
לא, זה לא ציטוט מהספר '1984'. זה אמיתי.
השמאל בתהליך מזדחל החליף את משמעותן המקורית של מילים, כאשר אמירה שלא מתאימה לאג'נדה הפוליטית שלו מוגדרת מבחינתו כ'אלימות'.
לפי זה, אם הבעת עמדה הינה אלימות, מה הבעיה המוסרית להגיב לאותה אלימות באלימות פיזית?
ברגע שהמילים מוצאות מהקשרן הטבעי, המסורתי, לא רק ההיגיון אובד, אלא אף המוסר יאבד.
ברור לנו למשל שלהרוג אדם, אפילו אם הוא מבקש שנהרוג אותו, זה רצח. אבל אם נקרא לזה 'המתת חסד אקטיבית' פתאום זה נשמע נחמד. אפילו מצווה. 'חסד'.
אם כל איש ימין הוא 'נאצי', למרות שאין שום קשר בין המשמעות המקורית של המונח 'נאצי' לבין אותו אדם המחזיק בדעות שמרניות, אז מה הבעיה המוסרית להרוג 'נאצי'?
והדוגמאות רבות מספור.
מה היא אישה. מי הוא יהודי. מה זה ניצחון במלחמה.
לפי השמאל, אם עשית מניפולציה על השפה – ניצחת.
הקול של צ'רלי, תומך-ישראל, רק ילך ויגבר, והקול שלנו אף יהדהד אלפי מונים – זה הזמן לזקוף גב
ד. יש משוגעים בכל מקום! זה רק רוצח בודד!
אמירה של חברה נמדדת על פי התגובה של ראשיה ושל המייצגים שלה, אותם היא בוחרת לעצמה באופן ישיר ועקיף.
ערוץ תקשורת, למשל, הוא ביטוי של קול המשמעותי להמונים הצופים בו. הוא לא מקור מידע, אלא הוא גם פה וכלי ביטוי.
לא דומים צופי ערוץ 14 לצופי ערוץ 13.
מאז הרצח אתמול, ערוצי התקשורת של השמאל בארץ ובעולם נכנסו למצבים הנעים בין התעלמות מוחלטת, לבין לגלוג, ואף מתן לגיטימציה לרצח.
יתר על כן, אם נניח באופן דמיוני שהרוצח יתגלה כאדם ללא הקשר פוליטי, עדיין את ההצצה לאופן החשיבה של ראשי ומבטאי השמאל והפרוגרס קיבלנו באופן מרוכז.
מי שחושב שביום שלא עלינו יירצח ראש ממשלה מימין אז תהיה הפקת לקחים וחשיבה של ביקורת עצמית, וארגון מחשבות מחדש ואולי אף תשובה – שיזכר בהשפעה של ה- 7.10 על ראשי השמאל.
אז לא, זה לא 'רוצח בודד', בדיוק כמו שערבי שמתפוצץ איננו 'מחבל בודד', כי כמה בודד אפשר להיות אם על שמך קוראים כיכרות בג'נין, שכונות ברמאללה, מזרקות בחברון, ובשל מעשיך נותנים משכורת ציבורית למשפחה?
ה. קולם של האמיצים.
אין קיצורי דרך. השמאל – שימשיך להתנהג באלימות, באנרכיה, בשיבוש חיי העם והמדינה, הצבא והכלכלה – רק ילך ויקטן, יחלש ויתפורר.
עלינו מוטלת החובה המוסרית להכרית את הטירוף: לעצור את העבריינות, לחקור את המסיתים, ולכלוא את מי שיוביל הפיכה צבאית שקטה וישבית שוב את מערכות בטחון המדינה.
זה כמובן מותנה בכך שנהיה מספיק אמיצים כדי לקחת את רסן המושכות, אך האומץ הזה נמצא בדמנו. אנחנו עם כזה, אלו השורשים שלנו, זאת הנשמה שבאפינו. נשמה שהעיזה לצאת ממצרים למדבר, לארץ לא זרועה.
הקול של צ'רלי, תומך-ישראל, רק ילך ויגבר, והקול שלנו אף יהדהד אלפי מונים – זה הזמן לזקוף גב.
בע"ה.
