ד. האמנה החברתית
'האמנה החברתית' היא תפיסה הרואה את העם כבנוי מ'חוזה חברתי' תת-מודע הקיים בין המון אינדיווידואלים, נטולי זהות ושורשים, שהתאגדו יחד לצורך תועלתני.
(היסטורִית המושג נולד לאחר שהמלכים כבר לא נחשבו כמקבלים את סמכותם 'בחסד האל הכנסייתי', והוגים שונים ניסו להשיב לשאלה מהו מקור הסמכות של השלטון.)
מחאות 'החוזה הופר' יונקות מתפיסה זו.
לעומת 'האמנה החברתית' קיימת תפיסת 'הברית' המאצילה אחריות הדדית וקשר בין הדורות – הנוכחי, הקודמים והבאים: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט יד), היונקים את משמעות חיבורם מזהותם ומשורשיהם, ולא מתועלתנות מיידית.
לעומת זאת, תפיסת 'האמנה החברתית' משטיחה את טבע האדם ואת זהויותיו לכדי בדיד מנותק, חסר זהות, שלכאורה חותם הסכם תלוי עם סובביו הרגעיים.
ה. 'הרצון הכללי'
רוסו מתאר מצב שבו יש הבדל בין רצון העם והרוב בפועל לבין 'הרצון הכללי' שהיה, לשיטתו, אמור להיות מוסרית הרצון של העם, ובלית ברירה, בלב כבד אך שלם, צריך לכפות את העם אחרת על פי אותו 'רצון כללי'.
התחכום פה הוא, שרוסו יוצר מושג המדבר לכאורה בשם העם, אבל הוא פשוט מתן גושפנקא אידאולוגית חדשה למשטר טוטליטרי. הוא משתמש לכאורה בשפה המדברת בשם הדמוקרטיה, אבל בהיפוך נבזי של המשמעות שלה. רצון העם הפך ל'רצון הכללי', שכמו 'האינטרס הציבורי' המוכר הוא 'סולם ערכים' שאוחזת בו רק קבוצה הגמונית רודנית מסוימת, ש'באחריותה' לשמור את כוחה בתחכום ובחוזק יד ולכפות את 'ערכיה' על 'ההמונים': 'צריך לשמור על הדמוקרטיה מפני העם'.
לפי רוסו, 'הרצון הכללי' של המדינה צריך להחליט באלימות ריכוזית עבור כולם.
וכמובן, פירוק הזהויות הוא קו מחבר בין 'הפרא האציל' לבין 'האמנה החברתית', ו'הרצון הכללי'. כי אם האדם חסר מעגלי זהות אמיתיים, היוצרים באופן אינטואיטיבי אמון בין בני אדם, אזי צריך לגשר על הפער בטוטליטריות כוחנית.
תפיסת 'האמנה החברתית' משטיחה את טבע האדם ואת זהויותיו לכדי בדיד מנותק, חסר זהות, שלכאורה חותם הסכם תלוי עם סובביו הרגעיים
ו. ליברליזם
הליברליזם היה בעבר גישה במחשבה המדינית שדגלה במדיניות רזה, ספונטנית וחירותית, שיש בה מעט ככל האפשר טוטליטריות וריכוזיות.'ליברל' במשמעות של 'חופש מהמלך הרודן'.
אולם כיום נגנב המושג ומשמעותו נהפכה ב-180 מעלות ל'חופש מכל זהות', דבר שבהפוך-על-הפוך דווקא נכפה על האנשים באמצעות המון אלימות ודיכוי מעשי. לדוגמה, פיצוצי תפילות יום כיפור בשם הליברליזם.
הליברליזם 'החדש' מבית רוסו, הרואה את האדם כטיפש שהושחת באמצעות התרבות ושצריך להחליט בשבילו בשם 'הרצון הכללי', כדי לעודדו לחזור למצב 'הפרא האציל' נטול הזהויות והאמונות – מעודד אלימות כלפי האדם כדי להוציאו לחופשי.
"מי שימאן להישמע לרצון הכללי, יכריחהו לכך הגוף כולו. דבר זה אין פירושו אלא זה, שיכריחוהו להיות חופשי".
ז. חיקוי ישראלי
ידוע שתרבויות שלמות, בנות אלפי שנים ומיליארדי אנשים, מיוסדות על הניסיון לחקות את הזהות והאמונה היהודית. כל הנצרות והאסלאם כמובן, וזהויות לאומיות שונות כגון מלכויות אנגליה, ספרד, קיסרות אתיופיה, מדינות ארה"ב ועוד.
אולם פחות מוכרים הניסיונות ההיסטוריים לחקות את המדינה היהודית, של רוב הוגי המחשבה המדינית הריאלית-מציאותית.
האבסורד הוא, שבעוד שאומות העולם שהקימו את הדמוקרטיות היציבות, החירותיות והמשגשגות בהיסטוריה שאבו את השראתן דווקא מההיסטוריה ומהמסורת היהודית, עם ישראל האמיתי שחזר לארצו בחר לקחת השראה דווקא מהפילוסופיה של רוסו, פילוסופיה שרק החריבה כל מקום שנגעה בו.
בניית תודעה היא חלק מלקיחת האחריות שלנו על עתיד מדינתנו, על גאולתנו ועל חינוך ילדינו
לסיכום:
ישנו קשר ישיר בין פילוסופים שהתיימרו לחשוב שהם בלעדית מבינים עניינים מופשטים ומטאפיזיים לבין פילוסופיה של בוז להמון, לציוויליזציה האנושית, למסורות ולמוסר, ומשם למחשבה מדינית הדוגלת בריכוזיות ואף בטוטליטריות.
איך אמר יאיר גולן? "הרי אנחנו לא רוצים לתת להורים לחנך את ילדיהם, נכון?". חייבים משרד חינוך מדיני-פקידותי. זה משותף לאפלטון, לרוסו, לקאנט, למרקס, לאהרן ברק ולשמאל. הבריחה לדיבור על דברים 'מהותיים' שנמצאים רק במוח של ההגמוניה, שלכאורה אין לשאר העם נגיעה בהם, מובילה לתשוקה לטוטליטריות.
אם נשים לב היטב, קהל יעד שמאוד מועד ליפול במניפולציות של ממשיכי רוסו הוא דווקא הקהל הדתי. השיח החזוני, הכביכול אופטימי, הכביכול מאמין בטוב האדם, הכביכול כללי, משאיר מעט מאוד מגננות כשפוגש בו אדם המגיע מתוך התורה או כתבי הרב קוק בלי הבנת המניפולציה שכנגד, ולכן רוב הקמפיינים הפרוגרסיביים מושקעים דווקא בציבור יקר זה.
ולכן, בניית תודעה היא חלק מלקיחת האחריות שלנו על עתיד מדינתנו, על גאולתנו ועל חינוך ילדינו.
בע"ה.
לפי הבנתי מהמאמר אני מסיק שבעצם החזק הוא השולט כלומר אם יבוא אדם לשחרר אותי מהתרבות היהודית ואני אתנגד לו בכח אז אני אביס אותו.
ואם כן למה בעצם לא משתמשים בעילת הכח כדי למגר את הרוע הפרוגרסיבי?
לא הבנתי