כיצד אובדן האמת הוביל לקריסת הערכים?

אובדן מושג "האמת" הוא דרמה (יותר נכון טרגדיה) של ממש בעולם.
אם צריך לזכור משהו מהמונח "פוסטמודרניזם" זה בעיקר אובדן "האמת".
עד לפני כ80 שנה בערך הייתה מוסכמה יסודית על כך שקיימת "אמת".
המחלוקת הייתה רק על מהו המקור לאמת הזו.
בימי הביניים המקור לאמת היה הדת והאלוהים.
בעולם המודרני המקור לאמת היה השכל האנושי ותבונת האדם.
בעולם הפוסט מודרני (פוסט=אחרי, כלומר אחרי העידן המודרני) ישנה "הסכמה" שאין אמת כלל…

את האמת החליפו נרטיבים.., כלומר, נקודת מבט צרות אינסופיות של קבוצות זהות. עדיף ״מוחלשות״..
העידן הזה מכונה גם "קץ האידיאולוגיות" או "סוף האיזמים", נאציזם, פשיזם, קומוניזם, סוציאליזם ועוד איזמים נוספים.
היות וכל הרעיונות הגדולים (מטא נרטיבים) האלה הביאו לשפיכות דם נוראה, בעיקר אחרי מלחמות העולם, נזנחו כל התיאוריות הגדולות ו'רעיונות העל' (במידה רבה של צדק, היות והביאו לסבל נוראי ונהרות של דם).
וכשאין רעיון סביבו חברה יכולה להתקבץ – אין חברה כלל. יש רק פרטים.
ומכאן תפיסת האדם הבודד – האינדיבידואליסט – שולטת בכיפה.

חברה מתאגדת סביב רעיונות.
החברה הקיבוצית התאגדה סביב הרעיון הקיבוצי, החברה הציונית סביב הרעיון הציוני וכן הלאה.
אבל אם אין 'רעיון על' כי אין שום מקום לשום ערך, אז אין חברה בכלל, יש רק פרטים.
מה שנוצר במצב הזה זה עולם חסר ערכים (ניהיליזם) באופן מוחלט. למעט מצב שבו אתה לא תפגע בי ואני לא אפגע בך.. התפיסה הזו שולטת כבר עשרות שנים והינה פס הייצור המרכזי של החברה האנושית.
כלומר אנשים וקהילות מתעצבים לאור התפיסה הזו, ולמעשה, אין מקום שבו התפיסה הזו לא משפיעה עליו. בתי משפט, צבא, משפחה וכו׳.

זו תפיסה מנוונת מאוד כי אין ערך שעליו ראוי לקום בבוקר. ברמה הפרטית והלאומית. הכל מלא ספקות וחוסר וודאות וכך קשה להתנהל.
"באין חזון ייפרע עם" וכן להיפך, כשיש חזון ורעיון – יתקיים עם.
מכאן הדרך קצרה ל "דת השוויון והסובלנות". כי אין שום דבר שניתן להתווכח עליו.
הכול רלטביסטי- יחסי, אובדן סולם ערכים כלשהו שלאורו ניבחן היכן אנו עומדים.
אין שום יכולת להגיד על משהו שאינו ראוי ואינו מוסרי כי מיד תישאל השאלה "ביחס למה ?" אין ערך שאני בודק את עצמי ביחס אליו.
לאדם דתי יש "מסילת ישרים" הוא תמיד יכול לבחון את ערכו ביחס לאותו סולם.
הדבר השני, אין שום יכולת להכיל על האחר ערך כלשהו כי אין שום נקודה ערכית ראויה ומוסכמת.

נסו לדמיין כל תפיסה הזויה ומחפירה, ותראו שלאורך זמן היא תתקבל או לפחות לא תידחה על הסף.
בעולם בו אין אמת אין כוח ותוקף מוסרי להגיד ״עד כאן!״
כל אחד יעשה מה שהוא רוצה ותמיד זה יהיה שווה ערך באותה מידה. (לכאורה, אבל זה בנפרד).
בעולם פוסטמודרני אין ולא יכולה להיות "מסילת ישרים". לא חילונית – כלומר ערך כלשהו, באשר הוא, וודאי לא דתית.