1️⃣ המפגש בסנאט: כשהאמת הפכה ל'פוגענית'
לפני כמה ימים, במהלך שימוע על בטיחות תרופות להפלה, התנגשו חזיתית שתי תפיסות עולם על הבמה המכובדת של הסנאט האמריקאי. זה לא היה רק ויכוח על טרמינולוגיה רפואית, אלא מאבק עקרוני על עצם הגדרת ה'אמת'.
מצד אחד עמד הסנאטור, שנאחז במדע הביולוגי ובשכל הישר כעוגן מוחלט, ומנגד ישבה דוקטור לרפואה, שהציגה שפה 'רפואית' חדשה המקדשת את הזהות המגדרית על פני הביולוגיה. כאשר נשאלה שאלה פשוטה: "האם גברים יכולים ללדת?", היא סירבה לענות בשלילה והאשימה את השואל בשיח מקטב.
מה גורם לאשת אקדמיה בכירה לבחור בלוליינות לשונית מביכה על פני הכרה בעובדה פיזיולוגית פשוטה? כדי להבין את הסירוב הזה, עלינו לצלול לעומק הדינמיקה האמונית העומדת בבסיס השיגעון הנוכחי: דת הפרוגרס.
כיצד התודעה הזו פועלת בשטח? היא מנצלת את העובדה שהמציאות האנושית מורכבת
2️⃣ הפרוגרס: טשטוש כתפיסת עולם
הפרוגרס אינו סתם 'קידמה' טכנולוגית או מוסרית, אלא תפיסת עולם רדיקלית שחותרת לפירוק שיטתי של כל משלב הזהויות המרכיבות את האדם: הזהות המינית, המשפחתית, הלאומית והדתית.
לשיטת התפיסה הפרוגרסיבית, כל הגדרה ברורה, כל גבול, כל הבדל בין מינים שונים המתקיימים בטבע – נתפסים ככוח מדכא וכאיום. הפתרון ל'איום' הזה הוא טשטוש מוחלט: לטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים, בין אזרחים לזרים, ובין ערבים ליהודים. הם יטענו שכל הדתות רעות במידה שווה, שהלאום הוא המצאה דמיונית ושהתא המשפחתי המסורתי הוא מוסד פטריארכלי מיושן. היעד הסופי הוא עולם שטוח, נטול זהויות ונטול גבולות.
3️⃣ הנדסת התודעה: להפוך את החריג לנורמה
כיצד התודעה הזו פועלת בשטח? היא מנצלת את העובדה שהמציאות האנושית מורכבת.
נכון, המציאות אינה מתמטיקה טהורה; יש גברים 'עדינים' יותר, ויש נשים עם תכונות או מאפיינים שנחשבים 'גבריים'. ה'גאונות' הפרוגרסיבית מתמחה בהתמקדות במקרי-הקצה יוצאי הדופן – ובהפיכתם לנורמה המחייבת.
קחו למשל את סוגיית הנשים בצה"ל. ישנן נשים החזקות פיזית באופן יחסי, ולכן הפרוגרסיביים יפעלו בכל הכוח להפוך נשים לטנקיסטיות ולוחמות בסיירת מטכ"ל. העובדה הביולוגית המוכחת בדבר מסת השריר וצפיפות העצם של גברים, הגבוהה משמעותית בהשוואה לאלה של נשים, לא מעניינת אותם. לפי הפרוגרס ניתן לבצע 'אבולוציה מגדרית' באמצעות פקודות מטכ"ל והתאמות סביבתיות. הם מאמינים שאם ישולבו מספיק נשים בחיל השריון, חזקה על המציאות שתתיישר לפי התיאוריה ויושג השוויון הפיזי המיוחל.
ומה לגבי המחיר? מה לגבי הלוחמות שיסבלו משברי מאמץ באגן ומפגיעות בריאותיות, לעיתים לכל החיים? בדיוק על משקל 'קורבנות השלום' שהתפוצצו באוטובוסים למען חזון אוסלו המשיחי, יש לנו כעת 'קורבנות פרוגרס'.
כאן נחשף האופי הדתי-משיחי של התנועה הזו. פרוגרסיביים בטוחים שהם 'נאורים', בעלי כוח אלוהי שמאפשר להם לברוא עולמות חדשים ולהנדס מחדש את המציאות. כשהתיאוריה נכשלת במבחן המציאות (כמו בפיילוטים החוזרים ונשנים בצה"ל), הם לא יודו בטעות אלא יטענו ש"לא ניסינו מספיק", וימשיכו להוריד את רף הלחימה ולעשות 'התאמות'. האמונה שלהם חזקה מנכונותם להכיר בעובדות.
בן שפירו ניסח זאת בדיוק נוקב: "לעובדות לא אכפת מהרגשות שלך"
4️⃣ שפה יוצרת מציאות: משטרת המחשבות החדשה
מכיוון שהפרוגרסיבים לא באמת יכולים לשנות את הביולוגיה או את הטבע האנושי, עיקר המלחמה שלהם מתמקד בשפה. זהו מגרש המשחקים של ה'פוליטיקלי קורקט,' התקינות הפוליטית.
הדוגמה המובהקת היא המעבר הכפוי מהמילים הטבעיות 'אבא' ו'אמא' למונחים הטכניים 'הורה 1' ו'הורה 2'. המהלך הזה שווק לנו כמסווה של חמלה ו'דאגה לחלש' – הרי יש מקרים מצערים בהם לילד אין אבא או אמא; ולכן, כדי לא לפגוע בו, נדרשנו למחוק את המושגים הללו מהלקסיקון.
אך כאן נעוץ ההבדל התהומי בין גישה שפויה לגישה פרוגרסיבית: הגישה הנורמלית מכירה בכך שיש כלל, ויש יוצא מן הכלל. היא גורסת שמוטלת עלינו חובה לנהוג ברגישות ובחמלה כלפי החריג והחלש, אך בשום אופן לא לבטל ולהתכחש לנורמה למענו. הפרוגרס, לעומת זאת, משתמש בחלשים כ'מגן אנושי', כדי למחוק מהויות וזהויות מהשיח הכללי.
בשיח הזה, המונחים 'אמת' ו'שקר' הוחלפו ב'פוגעני' ו'מכיל'. הרופאה שישבה בסנאט לא יכלה לומר את האמת, כי על פי דת הפרוגרס, פגיעה ברגשות (של קבוצה מוחלשת) היא החטא הקדמון והחמור ביותר. כך נוצרת 'משטרת שפה' שחוסמת כל אפשרות לדיון מהותי, כי הצד השני תמיד 'נפגע' ועסוק ברגשותיו ובתגובותיו לנאמר, במקום בעובדות עצמן. בן שפירו ניסח זאת בדיוק נוקב: "לעובדות לא אכפת מהרגשות שלך".
5️⃣ המענה: חזרה לשפיות
יש בינינו כאלה שמתמקדים בכל פעם מחדש בבעיות השעה העכשוויות – שאכן קיימות – ובכך מאבדים את הפרספקטיבה התרבותית הכוללת. אכן, חסר סד"כ בצה"ל; אך מה הקשר בינו לבין תפיסתה הקיצונית של היוהל"ם?
אז מה המענה לדת הפרוגרס?
התשובה היא אומץ.
הנשק היחיד מול השקר הוא אמת, עובדות ונתונים. עלינו לסרב לשחק את משחק השפה שלהם. לא לכבס מושגים ולא להתנצל: זה לא 'ניתוח להתאמה מגדרית' אלא כריתת איברים בריאים; זה לא 'פיילוט הטנקיסטיות' אלא ניסויים בלוחמת נשים בשם אג'נדה רדיקלית.
ברמה האישית, עלינו להיות אנושיים, לעזור לחלש ולגלות אמפתיה לכל אדם באשר הוא. אך ברמה הציבורית והלאומית, אסור לנו לתת לערך החמלה האישית על פי הפרוגרס להפוך לכלי נשק המפרק את החברה. אסור לקחת את החולשה ולהפוך אותה לאידיאל. מול מניפולציות רגשיות, עלינו להציב עמוד שדרה של היגיון ישר ומציאות פשוטה; זוהי החמלה האמיתית כלפי האנושות כולה.
