הטקטיקות המהפכניות מאחורי המחאה

משהו קטן לקראת 'המחאה שטרם נראתה כדוגמתה בהיסטוריה' שהבטיחו לנו מחר:
לפני 50 שנה יהודי אמריקאי שמאלני רדיקלי בשם סול אלינסקי כתב ספר בשם 'כללים לרדיקלים'.
לשמאל תמיד היה זיקה לאקטיביזם רדיקלי מהפכני. כיוון שהחברה היא חזות הכל לדידם(ולא חלק ממכלול שיש בו אלוהים ממעל מחד ואדם יחידי מאידך) הם כל הזמן מנסים לעשות מניפולציות על החברה כדי להנדס אותה מחדש.
אז אלינסקי מנסח כללים כיצד קבוצה מסוגלת בעזרת מניפולציות חכמות לעשות מהפכה גם ללא תמיכה ציבורית בדרך המלך העוברת דרך בחירות דמוקרטיות.
אני מעתיק לכאן ששה מתוך הכללים שנראה שראשי המחאה למדו ומיישמים היטב.
כל אחד מהם מזכיר אירועים שקורים לנו מידי שבוע בחצי השנה האחרונה:
– כוח הוא לא רק מה שיש לך, אלא מה שהאויב חושב שיש לך: כוח נגזר משני מקורות עיקריים – כסף ואנשים. חסרי האמצעים נאלצים לבנות הכוח שלהם מבשר ודם.
– המשך להפעיל לחץ, אל תרפה: נסה כל העת דברים חדשים כדי שמתנגדיך לא יצליחו לשוב לנקודת שיווי המשקל שלהם. בזמן שמתנגדיך עוד לומדים איך להתמודד עם הטקטיקה הראשונה, הכה אותם מהאגף עם משהו חדש.
– האיום בדרך כלל יותר מבעית מהדבר עצמו: הדמיון והאגו יכולים לדַמות בחלומותיהם הרבה יותר תוצאות מכל מה שפעיל יכול ליזום.
– התנאי העיקרי עבור טקטיקה הוא פיתוחם של מבצעים שישמרו את הלחץ על היריב: הלחץ הבלתי פוסק הזה הוא שיגרום לאותן תגובות של היריב שהן חיוניות להצלחת הקרב.
– אם תדחף מסר שלילי מספיק חזק, הוא יבקיע ויהפוך לחיובי: אלימות מהצד השני יכולה לגרום לדעת הקהל לנטות לכיוונך, כי הציבור אוהד את מי שנמצא בעמדת נחיתות.
– בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה: חתוך את רשת התמיכה ובודד את המטרה מכל אהדה. רדוף אנשים ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות.
אז מה הם רוצים בעצם?
שניבהל שהצבא יתפרק והכלכלה תתרסק, שנחיה באי וודאות מבעיתה, שנצא משיווי משקל, שנילחץ ונגיב בתוקפנות קיצוניות ואלימות, שנתנער מנבחרי הציבור שמייצגים אותנו בחזית, שנתעייף ונותש.
אז אם מישהו הרגיש חוויות כאלה בחצי השנה האחרונה, שידע שזו היתה המטרה. לפי הספר.
אז תנו קונטרה נגדית. תנשמו עמוק. תשמחו. תאמינו. תראו רחוק. תבטחו. ותישנו טוב.