1. כאמור, קשה להבין היום הרבה מהתופעות מבלי שעוסקים במרקס.
הכל מתחיל מתפיסותיו.
אפשר לנשום.. אין צורך ללמוד פילוסופיה לעומק, מספיק רק להבין את העיקרון של התפיסה.
קשה לנו לתפוס שתפיסה שמקדמת סכסוכים וקונפליקטים בחברה יכולה להיות כה משמעותית, אבל זאת המציאות וכדאי ללמוד עליה.
2. לעיתים רבות אנשים מחפשים את התיאוריות המקוריות אחת לאחת במציאות.
וכשאינם מצליחים למצוא זהות בין כל מרכיבי התיאוריה, הם דוחים את הדמיון וההשוואה.
זו טעות. זה לא עובד ככה.
אם זה היה כך, היהדות למשל היתה לכאורה ממש לא רלוונטית.
מה הקשר בין דברים שנכתבו לפני אלפי שנים לימינו ??
3. אלא שהעיקרון, המהות והליבה היסודיים תמיד נשמרים אך הגילום של העיקרון מופיע במציאות בכל מיני צורות שונות ומגוונות.
4. לענייננו, את העיקרון המרקסיסטי המדגיש את התקדמות המציאות על ידי סכסוכים וקונפליקטים קל לראות היום.
(לדוגמא, שלטי חוצות בערי פריפריה שלוות הקוראים להתקוממות של ציבור חילוני נגד ציבורים אחרים.
״די לכפייה הדתית״, ״חובה להתנגד להדתה״ ועוד).
העיקרון המרקסיסטי הזה יופיע בצורה מתוחכמת.
תחת מסך עשן וערפל ותוך הדגשת ערכים אחרים שנמצאים בקונצנזוס, כך שיהיה קשה לזהותו.
5. הנה שתי דוגמאות קטנות מתוך מאמר שיצורף מטה לשימוש מניפולטיבי בעיקרון הזה:
המאמר עוסק במחאת תושבי בית שאן נגד קיבוץ ניר דוד כדי שיוכלו גם הם לרחוץ בנחל האסי העובר בגבולות הקיבוץ.
משום מה גורמי שמאל תומכים באופן מפתיע במחאה של תושבי בית שאן.. איך זה ייתכן ? מה השתנה פה ?
כדאי לקרוא את המאמר כולו ולהתחיל להתרגל לשפה.
מתוך המאמר של ד״ר רן ברץ במקור ראשון:
דוגמא ראשונה:
״..באופן כללי, השמאל הקיצוני נבנה מפילוג, שיסוי וסכסוך בין קהילות וקבוצות באוכלוסייה. המודוס אופרנדי (שיטת פעולה) שלו הוא ליצור בעיה חברתית, ואז להציג את עצמו כפתרון. במקרה הישראלי, השמאל הפוסט־ציוני אוהב במיוחד מאבקים נגד הקיבוצים. ראשית, כי הקיבוצים ציוניים מדי בשבילו, סוג של אויב מבית.
שנית, כי הימין סוחב מטענים מוצדקים נגד התנועה הקיבוצית, ולכן אפשר לגייס אותו למאבק שנצבע בצבעים לא פוליטיים״.
דוגמא שניה:
״השמאל מנופף ב"צדק" כמו בגזר, אבל מדובר בתרמית.
הצדק שהשמאל מדבר עליו הוא אנטי־דמוקרטי.
הוא בא ליישם שני עקרונות שהשמאל נשען עליהם: מחיקה של הסדרי העבר שמטרתה לתכנן מחדש את הקיים, והעברה של כל עקרונות התכנון־מחדש לזירה המשפטית, על בסיס תיאוריות של "צדק" שיחליפו את ההסדרים הפוליטיים.
6. כך, תיאוריה הגורסת שסכסוכים וקונפליקטים מקדמים את המציאות מלפני 150 שנה בערך לובשת צורה ופושטת צורה, אך נשארת ורלוונטית מתמיד.