למה ללמוד על הפוסטמודרניזם ?

שמעתי פעם מרצה, ד״ר בנושא כלשהו, שאמר: ״לא כולם חיים בקמפוסים..״.
לכאורה, הוא צודק, יש רבים שאינם ניזונים מהאקדמיה. בפועל, הוא טועה לחלוטין..
אז למה להתרגש כל כך מכל מיני תופעות מוזרות ?
תמיד היו הרי מעשים מוזרים, אנשים מוזרים ודעות מוזרות.
אז ראשית, יש לבחון האם באמת מדובר באירועים בודדים חסרי משמעות, או שמא מדובר במגיפה של ממש ?
האמירה הנשמעת לעיתים ״חלאס עם הקונספירציות שלכם..״ יכולה להעיד על בגרות ויכולה להעיד גם על בורות מביכה.
שנית, יש לבדוק האם כל מיני תופעות מוזרות הינן נחלתן של ההמון והאנשים הפשוטים, או שמא יש פה אירוע ששולח את ארסו במי שנחשבים ל׳אינטיליגנציה׳ ?
לסופרים, למשוררים, לאנשי ההגות, למשפטנים, לראשי האקדמיה וכו׳.
כשכך הם פני הדברים, זה כבר יותר מסובך.
שלישית, השאלה היא מה המגמה ? לא מהו המקום שבו כעת אנו עומדים, אלא לאן החברה צועדת.
יאיר גולן קרא לזה ״זיהוי תהליכים..״
אבל הדבר המרכזי הוא בעיקר להבין כיצד תרבות עובדת.
כשיש ׳רעיון על׳ חברתי תרבותי כלשהו, הוא לא נשאר באקדמיה.
הוא לא רק שורה בספר או מאמר בכתב עת מעייף.
הוא מעצב את כל פניה של כל החברה.
הרחוב מעוצב על פיו, הספרות תבטא אותו, שירים ייכתבו ברוחו, הצבא יתנהל על פיו, חיי המשפחה יושפעו ממנו, הבידור, הצרכנות, אופן הכתיבה ישתנה, חינוך הילדים, הכל !
ללא שום פינה שתישאר ריקה ממנו.
דומה הדבר לעישון פסיבי.. אי אפשר לומר ״אבל אני לא מעשן..״ ובכך לחשוב שלא תינזק.
אתה מושפע מהעישון הזה, בין אם אתה רוצה ובין אם לא. וכך גם בתרבות.
כולנו מוקפים בה, גם אם אנחנו גרים במאה שערים או בהר חומה.
או כמו שאמר לי חבר בשבת האחרונה, זה כמו רוחץ בכינרת שלאחר כמה שעות, כשהוא מחפש את בגדיו על החוף הוא לא מוצא אותם כי הוא זז הרבה במים מבלי לשים לב כלל..
וזה הדבר הראשון שיש להפנים. בלי ההבנה הזו, תמיד תישאר הספקנות הזו שאומרת ״אבל מה זה קשור אליי בכלל..?״
את החומה הזו חייבים להפיל לפני שמתחילים לצעוד.