לקריאת המאמר של יהושע שני לחצו כאן
מר יהושוע היקר, מקווה שאתה ושלך בטוב. כותבת לך בעקבות דבריך האחרונים לגבי התקרית/ התלונה ברמב"ם.
חשתי צורך לכתוב לך, בפרט שאף אני רופאה במרכז רפואי ועובדת בצמידות ואף בחברות חמה עם אנשי צוות שאינם יהודים, להם רוחשת כבוד והערכה.
כתבת על נושא קשה ורגיש ביותר. דווקא משום שהוא כל כך קשה ומורכב, חובה להישיר אליו מבט.
אין ספק שצריך קודם כל לבדוק התלונות לגופן, כך גם טענת בדבריך.
תלונות על צוות רפואי היו ויהיו.
אלא שההתעלמות המתחסדת מהמורכבות הנתונה היא פשוט מצמררת.
עם יד על הלב, מה היה מרגיש כל אבא כל אמא לו בנה החייל הפצוע שחזר מלחימה בחיזבאללה/חמאס/פת"ח - שוכב במחלקה בדלתיים סגורות נתון לחסדיהם של 10-15 אנשי צוות ערבים (רובם המוחץ מוסלמים דתיים) - זו בעיה שלא קשורה כלל לדעות פוליטיות.
כל מי שמנסה להדוף הדברים ולהתחבא מאחורי ססמאות של "גזענות", פשוט לא אומר אמת.
אני רוצה להכיר את האבא הזה או האמא הזו שהיו מקבלים את הסיטואציה הזו בשלווה ואמון, וסומכים על בדיקת הנהלת בית החולים, צוות הדוברות או מצלמות שהיו או לא היו בחדר.
מתי נדבר כבר אמת?! האמת על המציאות ואתגריה. היא כבר פה. בלי אמת לא נוכל להתקדם
אני בעד בדיקה עניינית של התלונות. באמת רבים מאוד הם אנשי המקצוע מהחברה הערבית שהם מסורים ומצטיינים בעבודתם הציבורית.
בדיוק כפי שכתבת.
עצם זה שאח/רופא ערבי, גם אם מגדיר עצמו בעל זהות פלסטינית, לא הופך אותו לחשוד בהתעללות עד שיוכח אחרת.
רבים וודאי חשים נפגעים מעצם הטלת הספק, אין להתעלם מכך.
אבל אין 100%.
אנו שומעים על מקרי התנכלות מצד אנשי צוות במערכות בריאות מחוץ לישראל, בכל העולם:
גם שם האידיאולוגיות נכנסות אל בין כתלי בית החולים.
אז דווקא בישראל זה לא קיים?..
גם בישראל היו מקרים של אנשי צוות רפואי תומכי חמאס שהתבטאו ברשתות, או אף התגייסו לדעאש. אלא שאין צורך להרחיק למקרי קיצון מובהקים.
בסופו של יום גם אנחנו, הרופאים הרופאות האחים האחיות ואנשי כוחות העזר (היהודים והערבים) - אנחנו רק בני אדם.
אנחנו לא אזרחים מכוכב אחר.
ההתעלמות המתחסדת מהמורכבות הנתונה היא פשוט מצמררת
זו סיטואציה מאוד לא פשוטה
עבור כלל הצדדים.
השאלה היא:
מתי נדבר כבר אמת?! האמת על המציאות ואתגריה. היא כבר פה. בלי אמת לא נוכל להתקדם.
בסיטואציה הזו, השאלה, "מה אם החייל הזה היה הבן שלך פצוע שם?", דווקא מאוד מתאימה.
בעיניים פרטיות וגם כלליות יש לשאול: האם כך ראוי שחברה הנמצאת בלחימה תוודא טיפול בלוחמיה ומשפחותיהם?
האם נדרשת אלטרנטיבה?
אינני טוענת לפתרון פשוט מן השרוול.
הרבה מאוד נתון על הכף.
מתחייבת כאן כנות, הגינות, אחריות ורגישות, לצד בהירות של סדרי עדיפויות.
תודה לך שאמרת אמת ולא נתת לזה לעבור.