---
title: נקודת האיזון האסטרטגית - צידה לדרך ליום סגריר
author: אודי בן חמו
date: 2026-10-29
url: https://www.solelim-derech.co.il/politics/1095
---

# נקודת האיזון האסטרטגית - צידה לדרך ליום סגריר


<figure class="wp-block-audio"><audio controls src="https://www.buzzsprout.com/2610002/episodes/20043142-.mp3"></audio></figure>
<p><strong>א. חגרו חגורות אנו ממריאים</strong></p>
<p>דמיינו נוסע שמבקש לעלות על מטוס בואינג משוכלל. במטוס יושבים מאות נוסעים הממתינים להמראה ופתאום מגיח נוסע המבקש להצטרף לטיסה. <strong>"רק אני בלבד"</strong>, כך הוא טוען בלהט.</p>
<p>הוא זועק למראה האטימות של הקברניט ואינו מבין מדוע מסרבים לבקשתו.</p>
<p>מה כבר יכול לקרות אם יעלה עוד אדם אחד בלבד לטיסה? מדוע אי אפשר להתגמש קצת?</p>
<p><strong>אלא שמי שאחראי על הטיסה אינו רואה רק את הנוסע המבקש לעלות, הוא רואה את המטוס כולו, כעת ובעתיד</strong>.</p>
<p>הוא לוקח בחשבון את שיקולי האווירודינמיקה, את כללי הרגולציה של עולם התעופה, את מגבלות הבטיחות ואת שלומם של מאות בני האדם שעליהם הוא אחראי.</p>
<p><strong>הנוסע רואה אדם אחד, את עצמו. האחראי על הטיסה רואה מערכת שלמה.</strong></p>
<p>זוהי נקודת האיזון האסטרטגית: הנקודה שבה פעולה שנראית זניחה במבט נקודתי, עלולה להפר איזון מורכב, ומחירה עלול להיות חמור. <strong>וכפי שישנה נקודת איזון בטיסה, כך ישנה כזאת בניהול המדינה המורכבת ביותר בעולם.</strong></p>
<blockquote>קל לומר ״לכו עד הסוף״ כאשר אינך נדרש לשאת באחריות להשלכות</blockquote>
<p><strong>ב. ׳ברית המשתמטים׳</strong></p>
<p>קחו, למשל, את סוגיית גיוס החרדים שיש כאלה שהרוויחו עליה הון פוליטי, וכאלה שהצטרפו אליה בצורה מגושמת.</p>
<p>למי שמביט מבחוץ, הפתרון נראה פשוט: אם צריך להתגייס, אז כולם צריכים להתגייס. מדוע לא להפעיל את מלוא הכוח, להציב דרישות חד-משמעיות ולסיים את הסיפור?</p>
<p>אלא שכאן בדיוק מתחילה מלאכת המחשבת של מי שאחראי על הטיסה הלאומית.</p>
<p>למרות הצורך, צריך להתמודד עם ההשלכות האפשריות של מהלכים חדים על החברה החרדית ועל המרקם החברתי בישראל. לקחת בחשבון השלכות על <strong>יציבות הקואליציה המאפשרת את המשך המלחמה</strong>, על יכולת הקיבול של המוני מתגייסים המודאגים מאובדן זהותם החרדית ועוד.</p>
<p>אין פירוש הדבר שכל חשש מפני שינוי צריך לשמש עילה להנצחת המצב הקיים. <strong>אבל יש הבדל בין הצבת יעד פומפוזי לבין ההנחה שאפשר להשיג אותו באמצעות הפעלת כוח מרבית, בלי לשלם מחיר במקומות אחרים</strong>.</p>
<p>אי אפשר להפריד משתנים מהמשוואה המורכבת ולצפות לתוצאות מדויקות. <strong>זוהי מלאכתם של אומני הסכסוך והמניפולציה;</strong> הדגשת מרכיב אחד מהמשוואה והתעלמות משאר המרכיבים דומה לאותו נוסע המבקש לעלות לבדו לטיסה.</p>
<p><strong>זכרו זאת לקראת הבאות.</strong></p>
<p>האתגר הוא למצוא את נקודת האיזון: לקדם גיוס משמעותי, לענות על צורכי הביטחון, לשמור על עולם התורה ובה בעת להימנע, ככל האפשר, מפירוק החברה החרדית ומיצירת קרע לאומי.</p>
<p><strong>משום שאם לא נדע להסתדר באהבה עם אחינו החרדים, נקבל על סטרואידים את המפלגות הערביות שאינן מצליחות לגנות את החמאס אפילו</strong>.</p>
<p>זו אינה מלאכה פשוטה. היא מחייבת להבין שלעיתים הישג שנראה מרשים ברגע הראשון אינו בהכרח הישג אסטרטגי לאורך זמן.</p>
<p><strong>ג. להחזיק מערכת שלמה בזמן מלחמה</strong></p>
<p>הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בהנהגה לאומית הפועלת בתוך מציאות מלחמתית מורכבת.</p>
<p>ממשלה צריכה להחזיק מערכת שלמה; להעניק לצה״ל את הגיבוי הדרוש בזירה הבינלאומית, לקבל החלטות ביטחוניות, לעסוק בכלכלה, לנהל שותפויות פוליטיות, ולשמר את יכולתה לקבל החלטות גם ביום שאחרי.</p>
<p><strong>כל אלה אינם בהכרח יעדים מתנגשים, אבל הם עשויים להציב דרישות שונות ולעיתים סותרות.</strong></p>
<p>מי שאינו שותף לקבלת ההחלטות יכול להתמקד בסוגיה אחת ולדרוש פתרון מוחלט. אבל מי שנדרש להחזיק קואליציה שתשמור על זהותה היהודית והלאומית של המדינה, תקדם התיישבות ותיתן גיבוי למהלכים הנדרשים להכרעה במלחמה, <strong>חייב לראות תמונה רחבה בהרבה.</strong></p>
<p>ודאי שנקודת האיזון האסטרטגית קשורה גם לעולם הערכים של הקברניט, אך כל עוד העם בוחר בו להיות הקברניט, דרושה רגישות בהזזת נקודת האיזון הזו.</p>
<p><strong>מי שרוצה להבין עד כמה ההישג של הממשלה היוצאת הוא מרשים שיבחן את נקודת האיזון של ממשלת בנט-לפיד-ליברמן-מנסור עבאס.</strong></p>
<p><strong>ד. פוליטיקה אינה מילת גנאי</strong></p>
<p>פוליטיקה היא מלאכת הרכבת השותפויות וגיבוש הרוב הדרוש להחלטות ושימור התנאים המאפשרים להנהגה לפעול. <strong>חובה "לעשות פוליטיקה" תוך כדי מלחמה</strong>. ממשלה שאינה מסוגלת לנהל את המתחים שבתוכה עלולה לאבד את יכולת הפעולה שלה דווקא ברגע שבו המדינה זקוקה לה יותר מכול.</p>
<p>כמובן, אין פירוש הדבר ששימור קואליציה מצדיק כל ויתור. השאלה היא האם פשרה וניהול המתחים משרתים את היעדים הלאומיים או הופך למטרה בפני עצמה.</p>
<blockquote>הנוסע רואה אדם אחד, את עצמו. האחראי על הטיסה רואה מערכת שלמה</blockquote>
<p><strong>ה. אמנות האיזון</strong></p>
<p>קל לומר ״לכו עד הסוף״ כאשר אינך נדרש לשאת באחריות להשלכות. וקל להתעלם מהמחיר של פירוק שותפות כאשר אינך נדרש להרכיב את המערכת מחדש.</p>
<p>מנהיגות היא מבחן של יכולת לחבר בין יעדים, לנהל מתחים ולמצוא את נקודת האיזון העדינה המקדמת את האינטרס הלאומי בתנאים הקיימים.</p>
<p><strong>לפעמים השאלה האסטרטגית החשובה ביותר אינה מדוע לא לחצת עד הסוף על הגז, אלא האם לחיצה עד הסוף הייתה מקרבת אותך ליעד, או גורמת לך לאבד את שיווי המשקל ולהתרסק.</strong></p>
<p>ראוי לזכור זאת לקראת האתגרים הלאומיים הבאים, ובמיוחד כדי להתכונן ל'יום סגריר' כשנראה נוסע אחד המבקש שיעלו אותו, אבל רק אותו לטיסה.</p>
