א. אחת לתקופה קם לו ארגון 'חברה אזרחית' חדש, הטוען שבידו להציל את המדינה מחורבן ולתקן את הדמוקרטיה, שהפכה להיות מסוכנת לדעתו.
'חברה אזרחית' היא זירה של ארגונים ומוסדות, שבהם מתאגדים אנשים בצורה התנדבותית כדי לקדם אינטרסים משותפים. לרוב הם נמצאים במקומות שהמדינה פחות יעילה בהם.
ישנן עמותות של חסד או סיוע ועמותות לקידום אג׳נדות פוליטיות. בישראל הנושא מפותח בעיקר בשמאל.
'הקרן לישראל חדשה' מאגדת תחתיה מאות רבות של ארגוני חברה אזרחית – לקידום הדמוקרטיה, הפלורליזם, זכויות האדם, זכויות נשים, להט״בים, ערבים ועוד.
שיח החברה האזרחית מייצג סוג של 'הקול הציבורי'.
אותן עמותות משמיעות כביכול את קול האזרח בתקשורת, בוועדות הכנסת וברשויות המקומיות.
אמנה חדשה של אנשים שלא העמידו את עצמם לבחירת הציבור
ומנסים לקבוע כאן נורמות חדשות לציבור
ב. אבל מה קורה כשאותן עמותות יוצרות מצג שווא כאילו הן מייצגות ציבור גדול, בעוד הן מייצגות ציבור קטן מאוד?
למשל, ארגון 'שדולת הנשים בישראל'. מדובר בארגון פמיניזם רדיקלי הטוען שהוא מדבר בשם כל הנשים בישראל, דהיינו 50% מהתושבים במדינה.
בשם ה'טייטל' הזה מגיעות נשות השדולה לוועדות הכנסת ולצבא ומקדמות את האג׳נדה שלהן (בשיתוף פעולה מלא עם היוהל״ם בצה״ל).
כך גם 'הפורום החילוני', ארגון שמאל אנטי-דתי הטוען שהוא מייצג את כל החילונים בישראל.
ארגון נוסף שקם לאחרונה הוא 'המילואימניקים' בראשות יועז הנדל, והוא מתיימר לייצג את כלל המילואימניקים.
דבר אחד משותף לשלושת הארגונים המייצגים הללו: מעולם לא נערכו בהם בחירות.
האנשים העומדים בראש הארגון מעולם לא עמדו לבחירה. הם בחרו את עצמם והחליטו שהם מדברים בשם כל הציבור (הנשים, החילונים, המילואימניקים ועוד).
אני מילואימניק, ואני מתנגד לעשייה של ׳המילואימניקים׳ ושל 'פורום המילואימניקים הדתיים', שהחליטו לדבר בשמי ובשם חבריי מבלי לבקש את רשותנו. הטענה: ״כל המשרתים חושבים שצריך לגייס חרדים״ אולי נכונה אבל אותם ארגונים טוענים בנוסף שצריך לגייס אותם ״בכפייה, עכשיו ובסנקציות״- עם זה רוב המשרתים לא יסכימו, מהסיבה הפשוטה- זה יוצר אפקט הפוך.
אין בעיה כמובן בהקמת ארגון ובקידום תפיסות עולם, אך יש טעם גדול לפגם ביצירת מצג שווא של ציבור ענק, כאשר בפועל מיוצגים בארגון מספרים קטנים באופן יחסי.
שמא תקשו: ״מה עם מפלגת הציונות הדתית?״
כאן מדובר במפלגה, המציגה את עצמה כמייצגת ציבור, והיא עומדת לבחירה דמוקרטית. אם בחרו בה מאות אלפי אנשים, כנראה היא מייצגת נתח נכבד במגזר.
דבר אחד משותף לשלושת הארגונים המייצגים הללו: מעולם לא נערכו בהם בחירות
ג. ומה קורה כשאותו ארגון חברה אזרחית טוען שוב ושוב שהפוליטיקאים מושחתים ואסור לסמוך עליהם, ושרק הוא ושכמותו מצילים את המדינה ומונעים חורבן בית שלישי, חורבן המתרחש בדרך כלל ברבעון הרביעי של חיי האומה בארצה?
במציאות הזו, ארגון החברה האזרחית מתחיל לדמיין שהוא-הוא נציג הציבור. ויש להם ראייה: בארגון ישנו ייצוג לגברים ונשים, יהודים וערבים, להט״בים, נכים ואימהות חד-הוריות וכו' – וראו איזה פלא, אותם מייצגי הציבור (בעיני עצמם) אכן מצליחים להגיע ל'פוליטיקה של הכנסת אורחים' מנומסת כמו בבניין השכונתי, בניגוד לפוליטיקה מושחתת ורעה כמו שיש בדמוקרטיה הישראלית.
והם מקשים קושיה: איך אנחנו מצליחים להגיע להסכמות רחבות וחברי הכנסת לא?'. כך מגיעים למסקנה שהבעיה היא בכנסת ובנבחרי הציבור, ולכן יש להחליף אותם. יש ארגונים, כמו ״אחים לנשק״ שטוענים שהם ממש הצילו את המדינה שקרסה. לשיטתם, כולנו חייבים להודות להם.
ד. יש רק בעיה אחת בהשוואה הילדותית הזו של הבניין השכונתי לכנסת: אותם מייצגי ציבור בעיני עצמם מעולם לא עמדו לבחירת הציבור. ההצלחה שלהם בהסכמות רחבות נובעת מהעובדה שהאנשים בארגון שלהם הם אנשים עם עולם רעיוני דומה, גם אם הם בעלי נראות שונה. ההצלחה הזו היא 'חוכמה' קטנה מאוד.
הציבור מעולם לא בחר בהם ולא ברור שיבחר בהם בעתיד. לכן הם הקימו ארגון חברה אזרחית שבו חבר מביא חבר, במקום לקיים בחירות. וכמובן, לדבר בשם הציבור עם ססמאות של ״יש אצלנו אנשים מכל המגזרים וכל הקשת הפוליטית״.
ה. 'פתאום קם אדם והחליט כי הוא עם'. הוא איגד כמה 'אנשי רוח' ואנשים מהאליטה (יחד עם עצמו), וביחד הם הגיעו להסכמה איך כותבים 'אמנה חברתית' או 'חוקה רזה', וראוי שעם ישראל יקבל אותה. אך את מי אותו ארגון חסר ענווה בכלל מייצג? למה הוא חושב שהוא מחליף את נבחרי הציבור?
לכן אני ממליץ להפסיק להשתמש במילה 'פוליטיקאים' כאילו מדובר בתפקיד בזוי ולהתחיל לקרוא להם 'נבחרי הציבור', כדי שנבדיל בינם לבין אלו שלא נבחרו וכדי לכבד את הציבור שבחר בהם
ו. תוך כדי הרהור בנושא עלה לי רעיון מהפכני, שאולי יכול לעבוד.
כדי שנוכל לדעת מי באמת מייצג את הציבור, וכדי שנוכל באמת להגיע להסכמות רחבות, בואו ננסה שיטה, שבה אנשים הטוענים שהם מייצגים את הציבור יעמידו את עצמם לבחירת הציבור.
הם יקימו מפלגה, ואם יהיו להם הרבה קולות הם יוכלו להשפיע על קבלת ההחלטות בישראל. תהיינה בחירות, כל 4 שנים נניח. המפלגות הגדולות ירכיבו יחד קואליציה של רוב, ויעמידו בראשן ראש ממשלה.
אותה קואליציה תוכל לדבר בשם הציבור ולקבל הסכמות רחבות, שהרי הם מייצגי רוב העם בבחירות דמוקרטיות. לשיטה הזו נקרא 'דמוקרטיה ליברלית'. מה דעתכם? זה יכול לעבוד?
מפלגות הקואליציה יקיימו ביניהן משא ומתן פוליטי. לעיתים חלק יקבלו תקציב לישיבות, חלק יקבלו תקציב להתיישבות וכספים למוסדותיהם וחלק אחר יקבלו תקציב לאינטרסים שלהם. הרי בסופו של דבר מדובר באינטרסים הציבוריים. בבניין מגורים אין את אותם כספים ודיונים שיש בכנסת- שוב התפיסה הילדותית שהכל פשוט.
הדמוקרטיה הליברלית תאפשר כמובן לארגוני החברה האזרחית לפעול, אך ללא מניפולציות ובהתאם לגודלם היחסי בלבד. הם לא יוכלו לטעון 'אנחנו הרוב', 'אנחנו מייצגי הנשים', 'אנחנו מייצגי המילואימניקים הדתיים' ועוד, שהרי הם מעולם לא עמדו לבחירות.
הדמוקרטיה הליברלית תבטיח שהרוב ייוצג בדיוק כפי הבחירה בקלפי.
ז. ראוי גם לוודא שהתקשורת וארגוני החברה האזרחית לא יבזו את נבחרי הציבור ויגידו שהם לא מייצגים אף אחד, שהרי זהו שקר, הם מייצגים את בוחריהם. לשם כך בדיוק קיבלו מנדט.
לכן אני ממליץ להפסיק להשתמש במילה 'פוליטיקאים' כאילו מדובר בתפקיד בזוי ולהתחיל לקרוא להם 'נבחרי הציבור', כדי שנבדיל בינם לבין אלו שלא נבחרו וכדי לכבד את הציבור שבחר בהם.
מה אתם אומרים, דבר כזה יכול לעבוד?
