האו״ם הוא ארגון בין-לאומי שהוקם כדי לפעול למען זכויות אדם בעולם ולקדם שלום עולמי. מאחר והאו״ם לא בקי בפרטים אלא בעיקר בסיסמאות גבוהות, אין לו שום יכולת לעשות שלום בין מדינות. בגלל שהוא לא רוצה לנקוט צד, הוא הרבה פעמים מאשים את שני הצדדים, ויוצר סימטריה מזויפת, וכך הוא מרגיע את עצמו שהוא הממוצע בין שני צדדי-קיצון והמפשר ביניהם. האו״ם מחפש את השלום ולא את האמת – וכשאין אמת גם אין שלום אמיתי, רק מזויף. כיום האו״ם אף מקדם רֶשַׁע וחוסר צדק בוטה, כפי שרואים ביחסו כלפי מדינת ישראל.
אין אמת, יש קיצוניים משני הצדדים
התרבות הפוסט-מודרנית, לפיה אין אמת, חדרה לעומק החברה הישראלית. הפוליטיקה התחילה לאמץ מושג שנקרא ״מפלגת מרכז״, כביכול בין ימין ובין שמאל, בניסיון לטשטש את המחלוקות. בפועל, המציאות ואתגריה דורשים הכרעה מעשית ברורה, ומפלגות המרכז נתפסות כאנמיות, חסרות אמירה ופתרון מעשי, וכמו האו״ם, מנסות ליצור שלום אוטופי, שמתרסק לסלעי המציאות.
הסימטריה הקדושה
אך לא רק הפוליטיקאים מנסים לדבר בשפה שאין ימין ושמאל, אלא גם תנועות אזרחיות. התקשורת מערבת את האזרחים כל הזמן בפוליטיקה והופכת כל סוגיה אישית לפוליטית (עיינו בארכיון שלנו 'האישי הוא הפוליטי'). לאזרחים נמאס מהמלחמות והם רוצים אחדות ושלום פנימי. נמאס להם מהמחלוקות, ולשם כך גם הם אימצו את השיח של ״אין ימין ואין שמאל״ ו״כל הפוליטיקאים טועים״, ״אין טובים ואין רעים״ וכו׳. בעולם בו יש פוסט-אמת, אנשים צריכים לפעול לפי אמות מוסר מסוימות. לכן, כמו האו״ם, הם מייצרים לעצמם ׳שיח סימטריה׳, באמרם: ״ארגוני השמאל הם קיצוניים וארגוני הימין הם קיצוניים״. כלומר, הקיצוניים הם הרעים ו'אנחנו' המתונים הטובים.
האו״ם מחפש את השלום ולא את האמת – וכשאין אמת גם אין שלום אמיתי, רק מזויף.
כיום האו״ם אף מקדם רֶשַׁע וחוסר צדק בוטה, כפי שרואים ביחסו כלפי מדינת ישראל
איך מגדירים קיצון?
מאחר ובפוסט-מודרנה אין אמת אלא קיצוניים משני הצדדים, לכן צריכים להגדיר מיהו הקיצון. הקיצון לרוב יִבָּחֵן על פי הסגנון שלו. כלומר, מי שמדבר בסגנון יפה הוא מתון, ומי שמדבר בסגנון חריף הוא קיצוני.
לאחרונה נכחתי בוועדה בכנסת בה הפרקליטות האשימה לוחם שהרג נוח׳בות בגין רצח. הסגנון בו פרקליט המדינה דיבר היה כל כך יפה, והסגנון של החייל המתגונן היה מאוד תקיף. אם תשאלו את אנשי האו״ם מי צודק ומי אשם, הם יגידו שהלוחם דיבר באופן תקיף ולכן הוא קיצוני ואשם, והפרקליט דיבר כל כך יפה ולכן הוא צודק. בעולם בו אין מהויות, הצדק נבחן לפי סגנון הדיבור. כמו שארגוני השמאל החליטו אחרי המלחמה ש״אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר״. הם לא התכוונו לשיח הסרבנות הבזוי או למחאות קפלן, אלא לכל מי שאומר שיש ימין ושמאל, שהרי זה פוגעני ליצור חלוקות אידאולוגיות. יחי הטשטוש המאחד. קמו גם כל מיני ארגונים בסגנון 'משטרת השפה' שבאופן מפתיע מגנים בעיקר את הימין, כי חייבים לדבר יפה וכל מי שמציף בעיות מהות – הוא קיצוני ואדם רע.
אגב, כשהרמב"ם מדבר על המושג 'דרך האמצע' שחידש אריסטו, הוא לא מתכוון שכל אדם או נער יגדיר לעצמו מיהו הקיצון וממילא מהו האמצע, אלא שהתורה היא המגדירה מהו הקיצון ומהי דרך האמצע. אין זה מושג של פלסטלינה שמסור לכל אחד, ולהבדיל, גם אריסטו סבר שהפילוסופיה היא המגדירה את הקיצון. אך הגדרת הקיצון מעולם לא נבחנה על פי פרמטרים של סגנון השיח.
קריטריון נוסף לצדק – בקשת השלום
אנשי האו״ם בטוחים שכולם רוצים במלחמות חוץ מהם, הם אנשי השלום והסימטריה, היחידים שמבינים מהו שלום ומהי הדרך להגיע אליו. ממילא, כל מי שמדבר בסוגיות מהות או שרוצה לעשות רפורמה – הוא איש מדון ומלחמה.
אנשי האו״ם מבקשים מהימין לעשות 'הסכמות רחבות'. מהשמאל הם לעולם לא יבקשו זאת, כי השמאל מדבר בסגנון יפה והימין בסגנון אלים. מבחינת אנשי האו״ם – פוליטיקה היא מנגנון אלים ופוגעני, הם קוראים לזה 'פוליטיקה של הכרעה' לעומת 'פוליטיקה של הכנסת אורחים' שהם מציעים. כמה יפה היה עולמנו אם בפוליטיקה הישראלית היינו פותרים בעיות כמו בוועד בית השכונתי, ולא בקלפי אלים ופוגעני שמנסה להכריע את היריב. ב'פוליטיקה של הכנסת אורחים' של אנשי האו״ם ישבו רק אנשים שמדברים בסגנון יפה. זה לא משנה שהמודל האוטופי הזה לא קיים באף מקום בעולם, אבל אם נדמיין אולי זה יקרה.
אצל אנשי האו״ם מי שמדבר בשם השלום וערכי הדמוקרטיה הוא צודק, ולכן הסרבנות (או אי-ההתייצבות) הייתה לגיטימית, אך הרפורמה המשפטית לשיטתם פגעה בעם, ולכן היא פסולה.
חשוב להדגיש, הכוונות של אנשי האו״ם הן טובות – הם פשוט חושבים שמי שלא חושב כמותם הוא קיצוני ורע, וממילא פוסלים אותו.
מי זה העם?
אנשי האו״ם לא חיים עם פי קריטריונים של אמת, אלא על פי סימטריה קדושה של דרך אמצע של מתונים, בין קצוות קיצוניים, שהם כמובן רעים. ממילא, לא מעניין אותם איפה רוב העם נמצא, כי מבחינתם רוב העם יכול להיות קיצוני, ובית המשפט שמדבר בסגנון יפה הוא המתון והצודק. לכן, כשהם מדברים על פגיעה בעם זו תמיד תהיה פגיעה בשמאל, כי השמאל מייצג את זכויות האדם, הנאורות והמתינות. לעומת הימין שנחשב קיצוני ופוגע בעם.
הביטוי 'קרע בעם' תמיד ייצג את השמאל הפגוע. לימין הרי אין רגשות. גם אצל חלקים בציבור הדתי-לאומי המושג 'אהבת ישראל' זה משהו שיהיה קשור לשמאל. עם החרדים והמסורתיים מותר לריב ולכפות עליהם חוקים, אך עם השמאל זו שנאת חינם שגורמת לחורבן.
הניסיון שלהם לומר שכולם קיצוניים, כועסים ושונאים, ורק הם מכניסי אורחים, זוהי מסיכה. אם תתבוננו היטב, תמצאו אותם פוסלים כל הזמן אנשים החושבים אחרת מהם, והניסיון שלהם למשטר את השיח זו בריונות וסתימת פיות
או״ם שמום
אנשי האו״ם מדברים עם כוונות טובות אבל לא מבקשים שלום אמיתי והסימטריה שלהם מזויפת, הסגנון היפה שלהם הוא לרוב מסווה לסתימת פיות (בצורה ליברלית כמובן), הם רוצים להיות בשלטון ולהתוות מדיניות בדיוק כמו פוליטיקאים שהם מכנים אותם קיצוניים. למרות שהם מדברים במילים של אהבה ושלום הם גם כועסים ושונאים, בדיוק כמו כל בני האדם. הניסיון שלהם לומר שכולם קיצוניים, כועסים ושונאים, ורק הם מכניסי אורחים, זוהי מסיכה. אם תתבוננו היטב, תמצאו אותם פוסלים כל הזמן אנשים החושבים אחרת מהם, והניסיון שלהם למשטר את השיח זו בריונות וסתימת פיות. הכוונות הטובות של אנשי האו״ם גורמות לחוסר צדק ויוצרות קרע בעם.
השלום האמיתי
השלום האמיתי לא יגיע מתוך יצירת סימטריה מזויפת ולא מתוך סתימת פיות במסווה ליברלי. אלא על ידי אחדות שבנויה על השורשים הזהותיים שלנו כעם. חדירתן של תרבויות זרות לתרבות הישראלית בניסיון לטעון שאין אמת ולכן כולם צודקים, מרחיקה את האחדות. החזרה שלנו למסורת ישראל, לקולקטיב הזהותי שלנו, היא שתביא את האחדות והשלום. כל ניסיון לייצר שלום וסימטריה בתוך כאוס של רב-תרבותיות ורב-מגדריות לא יצלח. אחדות שטחית של טשטוש מהויות זוהי דרך קצרה שהיא ארוכה, היא נראית כמו אחדות אבל מסתיימת בכאוס, ואילו מחלוקות על המהות, גם בסגנון חריף, נראות כמו ריב אבל סופן להביא שלום. זוהי דרך ארוכה וקשה אבל היא אמיתית ותביא לאחדות אמיתית.
