א. חיסולו של יחיא סינוואר (שם רשעים ירקב) בידי לוחמי היבשה מ׳בית הספר למפקדים׳ היווה בעיני רבים משהו סימבולי, כי נכון שדווקא הלוחמים ׳הפשוטים׳ הם אלה שכרתו את ראש הנחש.
מגיע להם, מוסרי-הנפש מחוסרי התהילה, לזכות בהישג המבצעי המפואר הזה.
ב. אך אני רוצה לעסוק בכך מהצד המקצועי ולא הסימבולי.
במציאות הוליסטית אלו שני צדדים של אותה מטבע.
(אם משהו נכון מצד האמת, והוא נכון גם מהצד המקצועי, אזי הוא גם נכון מצד הצדק והוא גם ישפיע טוב לעושיו ולמציאות כולה).
וכשהאויב משנה תוכניות, נוצרות הזדמנויות לכוחותינו.
הזדמנויות פז לכוחות המתמרנים לזהות אותו ולהשמיד אותו, הזדמנויות לפגוע בו כשהוא לא בעמדות הממוגנות שבהן השקיע ואותן בנה זמן רב כל כך
ג. התמרון הקרקעי משנה מציאות. אין מלחמה ללא תמרון קרקעי ואין ניצחון ללא תמרון קרקעי.
התמרון הוא קשה, הוא לא ׳אלגנטי׳ ולא נקי, הוא לא מבטיח הצלחות בלבד ולא ניצחון ׳על האפס׳, אבל הוא מייצר חיכוך.
והחיכוך הזה כל כך חשוב למציאות.
חשיבותו כפולה: הן בצד הפיזי והן בצד המנטלי.
ד. מבחינה פיזית, תנועת הכוחות מחייבת את האויב לפעול ולשנות את עמדותיו.
הוא חייב לשנות ולהגיב לתמרון כוחותינו. תכנוניו כבר אינם יכולים להישאר כפי שתכנן טרם הקרב.
וכשהאויב משנה תוכניות, נוצרות הזדמנויות לכוחותינו.
הזדמנויות פז לכוחות המתמרנים לזהות אותו ולהשמיד אותו, הזדמנויות לפגוע בו כשהוא לא בעמדות הממוגנות שבהן השקיע ואותן בנה זמן רב כל כך.
הזדמנויות לשבות אותו ולשאוב ממנו מידע חיוני.
נוצרות גם הזדמנויות חדשות למודיעין. האויב צריך לתקשר ולדבר, הוא צריך להפעיל אמצעים שונים, הוא צריך לנוע, הוא לא יכול לשמור על דממת אלחוט. כל אלו יקרים מפז לכל איש מודיעין ולייצור מטרות איכותיות.
וכשיש מטרות איכותיות, יש הזדמנות פז לחיל האוויר וליכולות הפעלת האש להשמיד אויב ותשתיות משמעותיות ובכמויות רבות.
התמרון איננו תעודת ביטוח. החיכוך יוצר נפגעים, החיכוך יוצר טעויות, החיכוך מאיים ודורש אומץ לב, אבל הוא הכרחי. בלעדיו הכל קפוא.
בלעדיו האויב גם הרבה פחות טועה. בלעדיו, כמעט שלא נוצרות הזדמנויות.
ה. אבל חשוב מכך, התמרון משפיע מבחינה מנטאלית.
כל עוד לא יצאת באומץ לב אל מול האויב, היישרת מבט לעיניו והבהרת לו כי כדי להביסו ולכפות את רצונך על רצונו אתה מוכן גם להסתכן, מכיוון שאתה בטוח בניצחונך – כל עוד לא עשית זאת, האויב יודע שאתה פוחד ממנו.
האויב יודע שאתה לא מוכן לסבול כדי לנצח, ואם הוא רק יתאמץ עוד קצת הוא יכריע וישבור אותך, חלילה.
וכשאתה קפוא ולא זז, הפחד והדמיון מהאויב ׳הנורא’ רק הולכים ומתגברים, המוכנות לפעול רק הולכת ומצטמצמת, והמצב המנטלי הופך להיות כזה המבקש לרצות לסיים את האירוע המציק והרע הזה.
ו. וכך, מהר מאוד השכל משתעבד לרגש וכל 'פתרון מדיני' מפוקפק נראה כחלומי ממש, וכל פעולה מלחמתית נראית מסוכנת ומיותרת.
כך מעגל ההכלה והשחיקה והסכנה רק הולכים ומתהדקים סביב הצוואר. וכבר אוזל החמצן במוח לקבל החלטות שקולות.
ז. אבל כל חייל מכיר את התחושה שכאשר מתחילה הפעולה, כשיוצאים לקרב, כאשר שרירי הגוף פועלים, נותנים פקודות מסודרות ויורים באופן מקצועי, כאשר עוברים את המפגש הראשון עם האויב ומבינים שאנחנו יכולים לו, אזי הפחד הולך ונמוג, והביטחון משתלט על המציאות, ופעולה אחת מזינה את חברתה, ואז נוצרות הזדמנויות, ואז האויב טועה, ואז האויב מובס ומוכרע.
נצדיע להם מכאן, ונאמר להם תודה. הם ואחיהם שכמותם, הם הם האחראים האמיתיים לניצחון, ובזכותם לא נשוב עד כלותם
ח. לוחמי בית הספר לפיקוד ביחד עם כל רעיהם לנשק המתמרנים – אחראים לחיסולו של יחיא סינוואר (שר"י) לא רק מפני שהם ירו בו את הכדור האחרון, אלא בעיקר מפני שהיה בעוז רוחם לתמרן.
התמרון הוא הוא שייצר את ההזדמנות. לא הגורל ולא המזל, אלא אומץ הלב וניצול ההצלחה.
ט. בערבו של החג מסרו את נפשם בקרב חמישה לוחמי סיירת גולני הי״ד השייכים לחוד החנית של התמרון. מאותם הבחורים עזי הנפש הפועלים ללא מורא כעמוד האש לפני המחנה.
חמישה גורי נמרים מעופפים, שפרחה נשמתם השמיימה לפני ששמעו את הבשורה הטובה שראש הנחש נגדע ושעלינו מדרגה נוספת בהבסת האויב.
י. אבל נצדיע להם מכאן, ונאמר להם תודה. הם ואחיהם שכמותם, הם הם האחראים האמיתיים לניצחון, ובזכותם לא נשוב עד כלותם.
ונדמה לי, שמותר וראוי לכוון עליהם בתפילה "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב, יום שכולו ארוך, יום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה ויהי חלקנו עמהם".
שבת שלום ומועדים לשמחה!