---
title: אז מה המסקנה שלך..?
author: אודי בן חמו
date: 2023-11-14
url: https://www.solelim-derech.co.il/security/913
---

# אז מה המסקנה שלך..?

<p>(קראו עד הסוף)</p>
<p>מאירועי שמחת תורה המטלטלים אפשר להסיק כל מיני מסקנות.<br />
שוב התברר למשל, שאחדות ואחווה בין חלקי העם הם קריטיים מאוד.<br />
<strong>ממש צורך קיומי</strong>.<br />
אבל הסכנה הגדולה היא שלאור דרישת האחדות המתבקשת <strong>נכבה לגמרי את מנגנון זיהוי הרע.</strong><br />
זה מסוכן לא פחות מחוסר אחדות ואהבה בין חלקי העם.<br />
אני מדגיש, <strong>זיהוי הרוע</strong> ולאו דווקא <strong>הפעולה המעשית הנדרשת כנגדו בשעת מלחמה</strong>.<br />
משום שבין זיהוי לבין פעולה ממשית יש הבדל. פעולה מעשית זה כבר חשבון אחר. זהיר, אחראי ושקול יותר.<br />
<strong>מי שעד עכשיו תפס את הביקורת כשנאה ופירוד, התברר למפרע שלא הבין כלל את הנושא.</strong><br />
אז המסקנה שלי משמחת תורה היא דווקא הצורך בטיפוח היכולת הציבורית שלנו לזהות את הרע ולטפל בו בנחרצות כנדרש.<br />
המציאות הזאת הובילה אותנו לטלטלה האיומה והכואבת.<br />
וכעת, אחרי ההבנה הזאת, אסור לנו להיות ממורמרים ומובסים.<br />
פשוט אסור.<br />
עלינו לאזור כוחות בגבורה לפעולה נחושה <strong>לשינוי תודעתי מתבקש.</strong><br />
באחריות, בדעת, בענווה שאינה פסולה, בלקיחה בחשבון את כל המשמעויות ובהקשבה כנה למומחים בהלכות ציבור שניתוח המציאות שלהם כבר הוכח בעבר.<br />
<strong>משום שאם לא נעשה זאת נגיע למציאות המטורפת שאירעה אמש, שבה אחת החטופות שהיתה בהריון מתקדם, ילדה תינוק בשבי..</strong><br />
תחשבו על הסיטואציה הנוראית הזו.<br />
היא מצמררת ומזעזעת.<br />
<strong>ואחרי שתקראו את הדברים מטה, תפנימו אותם, תכאבו ותנגבו את הדמעות, כדאי להיאזר בגבורה ונחישות להילחם ברוע בעוצמה כדי שהגהינום הזה לא יתרחש בשנית.</strong><br />
מצורפת מטה תגובה על ידי מישהי מהטוויטר שכתבה דברים נוגעים ללב:<br />
<strong>״כשילדתי את הקטנה, שהייתי אמורה להפיל, בגלל שנדבקתי ב cmv, הייתי מוטרפת&#8230; ככ רציתי אותה כבר.</strong><br />
<strong>אחרי לידה של 14 שעות ושני מזרקים של אפידורל היא הגיעה.</strong><br />
<strong>ולקחו לי אותה מיד לבדיקות. לא ראיתי אותה אפילו.</strong><br />
‏<strong>ונהיה לי קר. רעדתי. הוא שם עלי 7 שמיכות שאסף ואני רועדת בטירוף. השפתיים היו כחולות.</strong><br />
<strong>חשבתי שיש לי חום, עד שהמיילדת אמרה: </strong>&quot;הגוף שלך רוצה את מה ששייך לו. תיכף יביאו לך אותה ואת תהיי בסדר.&quot;<strong><br />
</strong>וכך היה.<strong><br />
‏</strong>שמו אותה עלי, נקיה, וורודה 2.140. פיצית. והפשרתי.</p>
<p><strong><br />
—————</strong></p>
<p><strong><br />
</strong>את שם, שילדת בלי ציוד רפואי, בלי מיילדת, בלי שום עזרה&#8230; אני כותבת לך.<strong><br />
</strong>אני לא יודעת איך קוראים לך או איך את נראית, ואת אחותי.<strong><br />
‏</strong>כמה הלידה היתה קשה? כמה דיממת? כמה בכית? מותר היה לך לצעוק?<strong><br />
‏</strong>וכשהוא נולד, או אולי זאת היא, איך&#8230; היתה מישהי לפחות שעטפה אותו והניחה בזרועותייך?<strong><br />
</strong>היתה מישהי שליטפה לך את הראש? שנישקה? שאמרה &quot;מזל טוב, אמא&quot;?כמה פחדת?<strong><br />
</strong>כמה הלב שלך נקרע?<strong><br />
</strong>כמה ניסית לעצור את הלידה בלי להיות באמת מסוגלת?<strong><br />
‏</strong>אני כותבת לך.<strong><br />
</strong>בוכה לך.<strong><br />
</strong>בשבילך. במקומך. הלוואי שאת שומעת. תהיי חזקה.<strong><br />
</strong>אמא לאפרוח בלב המאפליה. הלוואי שאת מאמינה ויודעת שמישהו בדרך אליך, אליכם. ❤️</p>