---
title: העורף והחזית, החזית והעורף
author: אודי בן חמו
date: 2023-10-30
url: https://www.solelim-derech.co.il/security/924
---

# העורף והחזית, החזית והעורף

<p><strong>מלחמה והתנגשות מעל פני השטח הן ביטוי לעולם תרבותי ערכי רוחני עמוק מתחת לפני השטח.</strong><br />
אדם שולח את ידו להכות בחברו, כי הראש, המוח, ״מערכת ההפעלה״ שלו, תפסה את המציאות באופן כזה שראוי ונצרך להכות.<br />
<strong>כך הרי כל המציאות הגלויה הינה נגזרת של תפיסות עולם ורעיונות, ובאופן כפול ומכופל, מלחמה הינה תוצר של התנגשות רעיונית תרבותית קיצונית.</strong><br />
הסיבות ושורשי הדברים נכתבו פה לא פעם וביתר חידוד לאחרונה על ידי עזרא היימן.<br />
<strong>במלחמה הנוכחית ערבוב העורף והחזית הינו בולט יותר מאי פעם.</strong><br />
אם בעבר היה שדה קרב מתוחם יחסית, רחוק אי שם, בו נפגשו הכוחות ושם לחמו אחד בשני, כיום המלחמה מדלגת על ״קו המגע״ הזה..<br />
<strong>הירי מכוון אל מרכזי האוכלוסיה, אל העורף. אל המשפחות.</strong><br />
<strong>כאילו לסמן לנו את יעדי האויב ומטרתו &#8211; פגיעה בעם ישראל כולו, החלשתו, גרימת ייאוש מהחיים עצמם וערעור רצונו לפרוח, לשגשג ולהביא בשורה לעולם.</strong><br />
לעולם אולי לא בלטה כל כך הסוגיה הזו. כל הארץ חזית אחת, חזית אחת מחוברת של עורף וחזית, חזית ועורף.<br />
כולם שותפים כמקשה אחת במלחמה הזו.<br />
<strong>לכן דרוש איזון והתגברות השכל והמוח על הלב והרגש</strong>.<br />
ללוחמים בחזית במידה רבה קל יותר. האויב מוחשי וקרוב.<br />
אבל לעורף יש אתגר.<br />
מצד אחד, דרושה שמירת רוח גבורה בעורף, דחיית דמיונות על הסף, אי נתינת מקום לחולשה ורפיון, ומאידך, סיוע רגיש וגילוי אמפטיה לקושי הטבעי שעולה מכל עבר. <strong>אי אפשר להגיד סתם בגסות קומוניסטית, במסווה של גבורה ונחישות ״מה את/ה בוכה ?״ אפשר פשוט להתחיל מהזדהות כנה ואמיתית. ורק אחכ להתרומם הלאה.</strong><br />
<strong>לא להטביע את הפרט בדאגתו כמובן. אך גם לא לטאטא את רגשותיו.</strong><br />
אלו דברים שמהווים אוויר וחמצן ממש ללוחמים בחזית.<br />
<strong>הסיוע איש לרעהו הינו תחמושת וכלי מלחמה כפשוטו במלחמה הזו.</strong><br />
דמיינו את השיח הבא לאחר פגיעת טיל בבית בעורף בין עיתונאי המחפש דמעות ובכי קורעי לב לבין גברת או אדון מאוזנים ושקולים:<br />
עיתונאי: <strong>״שלום, איך התחושות שלכם ? אני בטוח שקשה מאוד לחיות כך במשך שנים..״</strong><br />
גברת/ אדון: <strong>״תשמע, אם אתן כעת רק דרור לרגשותיי אתה תקבל פה מונולוג שוודאי יסייע לחשיפת הכתבה שלך ואף לאויב. לא אעשה זאת״.</strong><br />
<strong>״בטווח הקצר, המיידי, הרגש מציף אמנם, אבל כשזוכרים שיש פה מאבק ענק בין בני האור לבני החושך שאנחנו בטוחים שננצח בו, מתמלאים כוחות״</strong><br />
<strong>״אתה יודע שזה לא התחיל עכשיו כן ? זהו מאבק ארוך. וזה אתגר פנימי אצלנו בתוך ליבנו להבין זאת. לכן אי נוחות רגעית במושגים של נצח נדחים לגמרי כעת״</strong>.<br />
<strong>״נצח כן ? אתה יודע מה זה ? משהו כזה ארוך ארוך שאנחנו רק חוליה בו. תמיד מזכירים את זה ביום הזיכרון״.</strong><br />
<strong>״אגב, לאדם גאוותן קשה לתפוס זאת, כי הוא חש רק את הכאן והעכשיו הזמניים ורק את עצמו״</strong><br />
<strong>לכן קשה לו להשתחרר למחשבות שהם לא רק על עצמו, מזל שהעם שלנו לא כזה״</strong><br />
<strong>״בקיצור תשמע, המחיר כואב אמנם, אבל זה מגוחך לחלוטין לחשוב שמישהו ישבור את העם הזה.</strong><br />
<strong>תראה את הילדים האלה, אתה יודע כמו של כולנו, תראה את העיניים הטובות שמתגעגעות לאבא מצד אחד אך גם גאות בו שהלך להילחם ברעים״</strong><br />
<strong>״תגידו אגב, אכלתם משהו ? שתיתם ? יש לכם איפה לישון ? אולי אתם רוצים לנוח קצת אצלנו..? בואו בואו תיכנסו..״</strong></p>